גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
שבת · דף קלא.
גמרא תביאו ריבויא היא. נ"ל דר"ל דמיותר הוא והוי מופנה משני צדדין ודו"ק:
שם תוס' ד"ה לא לכל וכו' ותימה וכו'. עיין במהרש"א ע"ב בריתות הוי גמרינן וכו' דנקטו התוס' הך פירכא וכו' כצ"ל. ומ"ש כיון דבידו להפקירן לא הבינותי דע"כ אכתי לא אסיק אדעתיה סברא דיכול להפקירן עד שהשמיענו ר' יוחנן דר"א מודה בהא ומפרש בגמרא טעמא דבידו להפקירן וא"כ הוי ילפינן שפיר ציצית ותפילין ממילה וסוכה לולי שהשמיענו ר"י דאינו כן מטעם דבידו להפקירן ודו"ק:
שם ד"ה ושוין וכו'. עיין מהר"ם נמחק וכצ"ל תחלת וכו' כצ"ל: (שם) וא"ת ומסוכה וכו'. נ"ל דבקושייתם משמע להו דכבוד אב ואם המצוה היא כשנותן להם לאכול וזה שייך גם בשבת והשחיטה והבישול הוא מכשירין ובבנין ביהמ"ק המצוה היא שנעשה העבודה בתוכו והבנין היא מכשירין והעבודה נעשה גם בשבת וחידשו בתירוצם שהשחיטה והבישול והבנין ביהמ"ק היינו המצוה עצמה ולא שייכי בשבת ודו"ק: