גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
שבת · דף עט.
רש"י ד"ה והכא בכותבין וכו' וא"נ לא מיהדר לי' וכו'. עיין במהרש"א ונ"ל דר"ל דמ"מ לא שייך לומר שלא יקח הלוה שובר כלל ויסמוך ע"ז שבודאי המלוה ישרפנו משום דאסור להשהותו דודאי חושש הלוה שלא יחזיקנו המלוה באיסור ויחזור ויתבענו שלא כדין אבל שישהנו באיסור בשביל שמא יאבד הלוה שוברו ואז יתבענו זה לא יעשה אכן לענ"ד א"צ לזה אלא כיון דקיי"ל כותבין שובר ולא חיישינן שמא יאבד השובר גם הלוה לא יחוש לזה ולא איכפת לי' כשאינו מחזיר לו השטר או דאפילו יחוש הלוה לזה מ"מ כיון דקיי"ל כותבין שובר א"י לתבוע את המלוה שיחזור לו שטרו דלעולם יכול המלוה לומר אינו בידי לכן לא איכפת לו ללוה לתבעו ודו"ק:
שם תוס' ד"ה וקתני וכו' קשה לר"י וכו'. עיין מהר"ם ולענ"ד הסברא דחוקה לומר דאם הוא עתה ראוי בשיעור קטן דנימא כיון דלעבדו קאי ואז לא יצניעו אותו לדבר ששיעורו קטן גם עתה יהא דינו בשיעור גדול הא מ"מ עתה משתמשים בו בדבר ששיעורו קטן ואיפכא שייך שפיר דאע"פ שעתה אינו, ראוי לדבר ששיעורו קטן מ"מ כיון דמ"מ לאח"כ יהא ראוי לדבר ששיעורו קטן חייב גם עתה בשיעור הקטן והפי' בדברי התוס' דמשמע להו דאין משקולות קטן מריבעא דריבעא דפומבדיתא וא"כ בלא אביי אפשר לומר דהיינו משקל גדול מזה ופשיטא דתקשה דהוי שיעור גדול יותר מקמיע ודו"ק: