אור ברסלב
גנזי יוסף שבת › דף סח:

גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך

שבת · דף סח:

דף סז.

תוס' ד"ה אבל לא שכחה וכו' לתני בבא אחריתי וכו'. הקשה מהרש"א דהא מדתני סיפא היודע שהוא שבת שמעינן דיודע עיקר שבת אינו חייב על כל מלאכה ע"ש וכן הקשו בת"י ולכאורה אינו מובן דהא מקשה בגמרא דהדיוקים סתרו אהדדי דבמציעתא משמע דבלא שכח חייב על כל מלאכה ובסיפא משמע דיודע עיקר שבת ולא שכח אינו חייב אלא על כל שבת וכן דרך הש"ס בכ"מ שמקשה מדיוקא דרישא אדיוקא דסיפא ונראה לפרש קושייתם שהקשו דע"כ נימא דמציעתא דתני שכח הוא לרבותא דאפ"ה חייב על כל שבת ושבת ולא חש התנא שמא נטעי לומר דיודע עיקר שבת ולא שכח חייב על כל מלאכה דא"כ אמאי נקיט בסיפא יודע שהוא שבת וע"כ נקיים שניהם דיודע עיקר שבת חייב על כל שבת ושבת מכ"ש דמציעתא ולא על כל מלאכה מדיוקא דסיפא אכן מה שהקשו בת"י אהא דפריך לתני היודע עיקר שבת דהא שמעינן לה מדלא תני בבא אחריתי לא נתיישב דהא מסיפא שמעינן איפכא וכמ"ש ונראה לפרש דהכי מקשה ועוד אי תימא דאע"ג דתנא סיפא היודע שהוא שבת אפ"ה אצטריך בבא אחריתי דהאי דיוקא דלא תני בבא אחריתי אלים לן דהוי ממילא דבר והיפוכו שכח חייב על כל שבת וממילא כשלא שכח חייב על כל מלאכה דאל"כ שכח ל"ל אבל סיפא דנקיט יודע שהוא שבת אע"ג דק"ו הוא מיודע עיקר שבת י"ל דאע"ג דאתיא בק"ו טרח ותנא לה א"כ יש להקשות אמאי דפריך לתני היודע עיקר שבת וכו' ודו"ק. ועיין במהר"ם עד דהא מדקתני וכו' ולא פטורה מצי למדחיי' וכו' לאשמעינן אלא חיובא וכו' כצ"ל:

שם ת"י ד"ה לר"י וכו' בבא אחריתי שיפרש אינו וכו' כלל למתניא לא דחייב וכו' שכח ולא שאינו חייב וכו' אלא ודאי בשלא שכחה וכו' ולא שכחה בסיפא והוי ידעינן וכו' כצ"ל נ"ל. ומ"ש ומשמע הא שכחה ר"ל שכח שהוא שבת ולא שכח עיקר שבת ומ"ש והוי ידעינן לי' ר"ל ליודע שהוא שבת ודו"ק:

שם תוס' ד"ה לתני היודע וכו' תימה לר"י לרבה וכו' כצ"ל:

שם ד"ה וכ"ש האי וכו' ואינו כן וכו'. עיין מהרש"ל ומהרש"א ולענ"ד נראה ליישב דברי מהרש"ל דלרבה דס"ל דשבתות כגוף אחד דמי חילוק מלאכות וחילוק שבתות דמי זה לזה אבל למאן דפליג עליה וס"ל דבזדון שבת ושגגת מלאכות חייב נמי אכל שבת טעמא דידי' דס"ל דשבתות כגופין מחולקין דמי וזה לא שייך גבי מלאכות. עוד י"ל דאדרבה כיון דלמאן דפליג עלי' דרבה ע"כ חילוק שבתות עדיף מחילוק מלאכות לס"ד השתא דחילוק דבשגגת שבת חייב גם אחילוק מלאכות כ"ש דבשגגת מלאכות חייב גם אחילוק שבתות גם לרבה ודו"ק:

שם ד"ה כי הכיר וכו' ונראה לר"י וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד נראה ליישב קושייתו דסברת ר"י בתירוצו דלעיל כיון דהוי משמע לדייק מרישא דהכיר ולבסוף שכח חייב על כל שבת וכן הוי משמע לדייק ממציעתא דבלא שכח חייב על כל מלאכה קשה דלתני בבא אחריתי לאפוקי מהנך דיוקי אבל כאן דליכא דיוק משום מקום דתינוק שנשבה יהא פטור לגמרי אפשר לומר דהא פשיטא לי' לתנא דאינו פטור לגמרי ולא אצטריך לאשמעינן אלא דאינו חייב אלא אחת והוי הכיר ולבסוף שכח רבותא טפי ואח"כ הקשה ר"י דכיון דלר"י ור"ל פטור לגמרי ע"כ דאין זה פשוט כ"כ דאינו פטור לגמרי והו"ל למתני ודו"ק. עיין במהרש"א מ"ש על דברי רש"י לעיל סוף ע"א ד"ה ליתני. ולענ"ד לק"מ דהנה הטעם דימים שבינתים הויין ידיעה לחלק הוא מבואר בגמרא כריתות (דף ט"ז) וס"ל לרש"י דהפירוש הוא דודאי שמע ששבת הי' וודאי לס"ד דהכא דאפילו שכח עיקר שבת חייב על כל שבת לא ס"ל טעמא דימים שבינתים אבל למסקנא דהכא מפרשינן שפיר הטעם דימים שבינתים הויין ידיעה לחלק ודו"ק:

שם תוס' ד"ה כ"ש וכו' ומיהו קשה לר"י וכו'. ר"ל נהי דעל הבנין אב אפשר לומר דסברא הוא וכמ"ש התוס' אבל לפי מה דמסיק דיליף מהקישא לא שייך לאפוקי מהקישא בסברא ודו"ק:

שם רש"י ד"ה מ"ט דמונבז וכו' דמזיד דהא שוגג וכו' כצ"ל:

תוכן העניינים

גנזי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה