גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
שבת · דף סז.
תוס' ד"ה בני מלכים וכו' והכי איתא בירושלמי וכו'. עיין מהרש"ל ומהרש"א וז"ל הירושלמי שלפנינו ר' זעירא אמר בזוגין שבצוארו מהו וכל אדם בין קטנים עניים בין קטנים עשירים ר' אילא אמר בזוגין שבכסותו מהו וכל אדם בין גדולים בין קטנים מתניתא פליגא על ר' זעירא יוצא הוא אדם בזוגין שבכסותו ואינו יוצא בזוגין שבצוארו אלא כאן בגדולים וכאן בקטנים עכ"ל ולפ"ז צדקה גירסת התוס' שלפנינו שלא הביאו דברי אילא דהקושיא מברייתא קאי על ר' זעירא ואע"פ שר' זעירא אמר בפירוש דדוקא קטנים סבר המקשה דברייתא נמי מיירי בקטנים ויפה כ' מהרש"א דא"צ להגי' אכן מלשון מהרש"ל משמע דגריס ר' זירא במקום ר' אילא והקושיא מברייתא על ר' זירא דמשמע שאינו מחלק בין קטנים לגדולים ומ"ש בכסותו אינו אריג בכסותו ודמי לצוארו ובברייתא לא גריס יוצא אדם בזוגין שבכסותו וא"ש לפ"ז מ"ש אלא כאן וכו' אבל לגירסא שלפנינו תיבת אלא מגומגם ולפ"ז הגהת מהרש"ל מוכרחת ודו"ק:
שם רש"י ד"ה כלהו אית וכו' שאפרש לך מי וכו' ולחש וכו'. נ"ל שהכל דבור א' עד אין בהם ודו"ק: