גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
שבת · דף מד.
ת"י ד"ה וא"ש וכו' מן הצד למת. נ"ל דצ"ל מן הצד לשאר דברים כמו למת: (שם)
תוס' ד"ה דכ"ע וכו' והכא בשוכח וכו'. עיין מהר"ם עד והכא כשוכח מדשרי וכו' כצ"ל:
שם ור"ה ושמואל הוי ידעי וכו'. עיין במהרש"א עד דסתם לפת וצנונות לאו דצה וכו' כצ"ל. ועיין במהר"ם עד ולכך אסרו בלא דצה וכו' כצ"ל: (שם) רש"י ד"ה מן הנר הכבה דכיון דכבה והולך וכו' עיין במהרש"א ומשמע דאשמן שבנר קאי וס"ל דמ"ש ואפילו בשעה שהנר דולק קאי גם אנר שכבה ולכן צריך לפרש שלא כבה לגמרי אלא כבה והולך אכן מהר"ם כ' מפירש"י משמע שלא התיר ראב"ש אלא כשמתחיל הנר לכבות ומשמע דלולי פירש"י ה"א שהתיר ראב"ש אפילו לא התחיל לכבות וכ"מ ממ"ש אח"כ ולפ"ז וכו' משמע דלולי פירש"י ה"א דאע"ג שלא התחיל כלל לכבות מותר והוא תמוה דאדרבה לולי פירש"י ה"א דבעינן שכבה לגמרי ומ"ש ואפילו בשעה שהנר דולק קאי אשמן המטפטף ומ"ש אביי דפליג אדאבוה היינו בשמן המטפטף ומזה נראה דמהר"ם מפרש דברי רש"י ג"כ אשמן המטפטף ולא ידעתי מנ"ל הא ודו"ק וצ"ע:
שם תוס' ד"ה לדברי וכו' אבל בשוחט לא. הקשה מהר"ם אמאי הביאו זה לפיר"ת ור"ח ולא לפירש"י ע"ש ולענ"ד לק"מ דלפירש"י דלדברי המתיר היינו ר"מ א"כ מוכח מסוגיא דידן דלר"מ מוקצה מחמת איסור לחוד אסור וא"צ להביא מחולין דמאי אולמא סוגיא דחולין מסוגיא דידן אבל לפיר"ת ור"ח דלדברי המתיר היינו ר"ש הי' אפשר לומר דאע"ג דמסיק ד"ה אסור היינו ר"ש ור' יהודה אבל ר"מ מתיר דבעי תרוייהו מוקצה מחמת מיאוס ומחמת איסור לזה הביאו מחולין שגם ר"מ אוסר ודו"ק:
שם בת"י ד"ה ורשב"א מפרש דאפילו וכו' דאפילו ר"ש אסר כגרוגרות וכו' כצ"ל: