גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
שבת · דף מג.
רש"י ד"ה אין בהם ממש ומותר ליטלן וכו' עיין במ"א סי' רס"ה ס"ק ו' שהגי' ליטלו:
שם תוס' ד"ה טבל וכו' עוד הקשה דבפרק בתרא תניא וכו'.
עיין במהרש"א עד דהכא בחביות הפסד מרובה הוא וכו' ותמהני דא"כ מה הקשה אביי לרב יוסף מחביות ש"ה דהפסד מרובה הוא משא"כ ביצה הוי הפסד מועט וצ"ל דס"ל למהרש"א דכל שיתקלקל הדבר לגמרי אע"פ שאינו שוה הרבה נקרא הפסד מרובה ולא מקרי הפסד מועט אלא בכולסא כדאמר התם שאינם נפסדים לגמרי בשבירתן ע"ש וא"כ גבי ביצה הוי ג"כ הפסד מרובה וצ"ל נמי דס"ל שגם ביטול כלי מהיכנו לגמרי מותר במקום הפסד מרובה וכדעת המ"מ שהביא המ"א סי' רס"ו ס"ק י"ד. אכן מדברי התוס' לקמן ע"ב ד"ה כבר משמע דדוקא איסור דאין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל מותר במקום הפ"מ אבל איסור ביטול כלי מהיכנו לא הותר במקום הפ"מ וצ"ל דמ"מ לא הי' יכול להקשות שהי' יכול לתרץ שגם איסור בטול כלי מהיכנו מותר במקום הפסד. ועיין במהר"ם מ"ש ביישוב קו' מהרש"א ועמ"ש בעזה"י לעיל ע"ב בגמרא ודו"ק ויש ט"ס במהר"ם וצ"ל לדבר הניטל אפשר לומר דאביי וכו': (שם) ד"ה בעודן עליו וכו'. עיין במהרש"א בד"ה ודע וכו' עד אע"פ שאין עודן עליו וכו' כצ"ל. וע"ש עוד בד"ה בא"ד ולדידי' וכו' עד דמותר לטלטלו ועמ"ש בעזה"י לעיל ע"ב בתוס' ד"ה ואין ניאותין ודו"ק:
שם ד"ה ושני לי' וכו' ונראה לר"י וכו' וגבי ניצוצות וכו'. נראה דר"ל דע"כ הוצרך למתני דינא דשמן משום ואין ניאותין וכו' ודינא דניצוצות משום ולא יתן לתוכו מים תנא הך דינא דאין נותנין הכא דאיירי בדינא דשמן ואח"כ לדינא דניצוצות תנא דינא דנותנין. וכ' מהרש"א לכאורה אין זה מספיק וכו' וי"ל דניצוצות קתני לרבותא וכו' ע"ש ולכאורה הוא תירוץ אחר וא"צ תו לתירוץ התוס' דדינא דאין נותנין תני גבי שמן לרבותא אע"ג דלא שייך מכבה ודין נותנין גבי ניצוצות לרבותא אע"ג דשייך מכבה וצ"ל דס"ל למהרש"א דמשום הך רבותא לא הוי אצטריך עיקר דינא דניצוצות אלא כיון דע"כ תנא לי' תנא גבי דינא דנותנין בצריך למקומו לרבותא וכן לקמן שכתבו התוס' דלגבי ניצוצות אצטריך דלא גזרינן דלמא אתי לכבויי נמי ר"ל כיון דתנא דינא דניצוצות אשמעינן גביה דינא דנותנים משום הך רבותא ולכאורה הי' אפשר לומר דמהרש"א מפרש כן מ"ש התוס' וגבי ניצוצות וכו' דהוא משום רבותא דמכבה אך מלשון התוס' משמע דדין דשמן ודין דניצוצות ניחא להו דצריכי וכ"מ מדברי מהרש"א בקושייתו ובתירוצו דלא קשה לו אלא אמאי לא כתב גם דין דנותנין גבי שמן דתני ברישא אבל אמאי לא כתב גם דין דאין נותנין בסיפא גבי ניצוצות ניחא ליה דתני לי' ברישא ולא קשה לו דלא ליתני רישא כלל אע"כ כמ"ש והמהרש"א לפרש ולהוסיף טעם בא ודו"ק:
שם וי"ל דגבי ניצוצות וכו'. עיין במהרש"א עד דה"נ ר' יצחק מוקי לה כר"ש ולא הבינותי דמשמע מדברי התוס' שגם לר' יצחק אתיא גם כר"ש וגם לר"ש אין כלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל מדכתבו אם נאמר דלרב יוסף לא אתיא מתניתין כר"ש אצטריך רבה לומר טעמא דהצלה שאינה מצויה לא התירו כדי לאוקמא כר"ש ולפירש"י לעיל הצלה שאינה מצויה לרבה היינו לדבר שאינו ניטל וה"ה לר' יצחק אפילו הצלה מצויה ואפילו לפירוש התוס' דלעיל דלרבה אפילו לצורך דבר הניטל אסור מ"מ משמע מדבריהם דדוקא לרב יוסף מספקא להו אי אתיא מתניתין כר"ש כיון דס"ל דמותר לאחר שכבה אפשר דלא נתבטל הכלי מהיכנו בזה אבל גוף הטעמים בין ביטול כלי מהיכנו ובין אין כלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל לכל מר כדאית לי' גם ר"ש ס"ל כן וגם אפרוחים לא נתבטל הכלי מהיכנו עי"ז לר"ש וכמ"ש התוס' והנלענ"ד דאצטריך ההוא דכופין את הסל לפני האפרוחים לאשמעינן דאין מוקצה לחצי שבת ולמ"ד יש מוקצה לחצי שבת אשמעינן למסתמא כר"ש ודו"ק: