אור ברסלב
גנזי יוסף שבת › דף מב:

גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך

שבת · דף מב:

דף מב.

תוס' ד"ה א"נ וכו' והוא של חרם ר"ל ולא של עץ דבשל עץ א"א לעשות אש תחתי' ואח"כ צ"ל והא דבפרק וכו' ומוגלשין איירי וכו':

שם תוס' ד"ה ואין ניאותין וכו' ואיכא לאוקמא כר"ש וכו'. כ' מהרש"א דבטלטול מותר ואין אסור אלא ליהנות ממנו ע"ש ותמהני מאוד דא"כ אמאי אסור ליתן כלי תחת הנר לקבל השמן משום דמבטל כלי מהיכנו הא כיון שאינו אסור בטלטול לא מבטל הכלי מהיכנו כלל וגם לקמן (דף מ"ד ע"א) משמע דשמן המטפטף בשעה שהנר דולק דמי לנר הדולק ואסור בטלטול לר"ש וכ"מ מסתימת הפוסקים ומפשט סוגיא דלקמן ונלע"ד שגם לר"ש אסור בטלטול ומ"ש ואין ניאותין משום דאיסור טלטול תלי באיסור הנאה וכין שאין ניאותין ממנו ממילא אסור בטלטול ומ"ש התוס' ואיכא לאוקמא כר"ש ר"ל שגם כר"ש נוכל לאוקמא דלא נימא דע"כ לא אתיא כר"ש דר"ש מתיר מותר השמן שבנר ולא דמי טלטול שמן המטפטף לטלטול הנר עצמו דהנר בכ"מ שהוא דולק שם אבל שמן המטפטף כשניטל מהנר בטלה מצותו ואע"ג דגם כשהוא אצל הנר בטלה מצותו מכל מקום אסור בטלטול כ"ז שהוא דולק כמו שאסור להסתפק ממנו אע"ג דגם כשמסתפק ממנו אינו מבטל מצותו שהרי כבר בטלה מצותו מ"מ כל זמן שהוא דולק אסור להסתפק ממנו כמו מן השמן שבנר עצמו הרי דאע"ג שכבר בטלה מצותו אסור לעשות בידים מעשה שמבטל שמן שבנר ממצותו וכמ"ש הריטב"א בחידושיו (דף מ"ה ע"א) וז"ל ואע"פ שזה פירש ממנו עדיין הוא בדיחויו עכ"ו וה"ה בטלטול ודו"ק. וע"ש במהר"ם עד ממש ולא שמן וכו' כצ"ל. שוב מצאתי במהרש"א (דף מ"ג ע"א) בתוס' ד"ה בעודו עליו שהקשה דלר"ש דשרי בטלטול אמאי הוי בטול כלי מהיכנו וע"ש מ"ש ע"ז ומ"מ לענ"ד נראה כמ"ש:

שם רש"י ד"ה אבל כופה עליו וכו'. מהר"ם כ' שהכל עד וכופה עליו כלי הדא ולא ידעתי למה ואפשר שהי' לפניו גירסא אחרת ודו"ק:

שם גמרא אמר רבה וכו'. עיין מהר"ם ונראה לענ"ד דטעמא דהצלה שאינה מצוי' לא התירו הוא ג"כ מטעם דאין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל אלא דרבה אליבא דר"ח ס"ל דבהצלה מצוי' התירו לטלטל כלי אפילו לצורך דבר שאינו ניטל ור' יצחק פליג על ר"ח וס"ל דלעולם אסור לטלטל כלי לצורך דבר שאינו ניטל וכ"מ מדברי רש"י שכ' והצלה מצוי' התירו לטלטל כלי לצרכה וכו' וגם במשנה לא כ' אלא ב' טעמים וקסבר אין כלי ניטל א"נ אסור לבטל כלי מהיכנו וא"כ כשצריך למקומו של כלי ודאי גם לרבה מותר לטלטלו לצורך הצלה שאינה מצויה וא"כ לא הבינותי מ"ש מהר"ם בסוף דבריו וכ"כ מהרש"א לקמן (דף מ"ג) דאביי היה סבר כר' יצחק וטעמא דניצוצות בצריך למקומו א"כ מאי מקשה על רבה מכל הני ניהו דהי' ס"ל דלא שכיחי מ"מ לישני נמי דצריך למקומן אבל רבה דחיקא לי' לאוקמא בצריך למקומן וניחא לי' טפי לאוקמא בגווני דשכיחי משא"כ ר' יצחק לא אשכח היתר אלא בצריך למקומן ונלענ"ד דאפילו למ"ש התוס' ד"ה הצלה דטעמא דרבה משום טירחא מ"מ בצריך למקומן ודאי לא שייך טירחא ודו"ק: (שם) תוס' ד"ה לכל וכו' נראה וכו'. דבריהם תמוהים לכאורה דבפ"ק דמעשרות מ"ז מבואר דפליג ר"י בשמן וצ"ל דס"ל להתוס' דהתם ר"י ארישא ולחומרא דמשום דס"ל דבכ"ר שאינו מבשל לדידי' גבי תבלין מ"מ כשיש בו חומץ וציר מבשל ה"ה בכ"ש שאינו מבשל שאר דברים מ"מ ע"י חומץ וציר מבשל אבל חכמים אין מחלקים בין יש בו חומץ וציר או לא אלא לעולם מבשל בכ"ר ולא בכ"ש ולא ס"ל כהרמב"ם והר"ש שם ומדברי רמ"א ביו"ד סי' ס"ט ס"ט שכ' דכ"ש עם מלח מבשל משמע קצת דס"ל כהרמב"ם והר"ש דהא מסתמא פסק כרבנן ולא כר"י וס"ל דרבנן מודו בכ"ש וע"כ ר"י אכ"ר פליג: (שם) תוס' ד"ה שאינה מצוי' לא התירו והא דאין נותנים וכו'. עיין מהר"ם עד מחמת זה חשיב וכו' כצ"ל:

תוכן העניינים

גנזי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה