אור ברסלב
גנזי יוסף שבת › דף מב.

גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך

שבת · דף מב.

דף מא:

בתוס' ד"ה אפילו וכו' וי"ל דס"ד וכו'. אע"ג דמשכחת לה אינו מתכוין וצריך לגופה כההוא דפרק הבונה שהביאו התוס' לעיל (דף מ"א ע"ב) ד"ה מיחם דתולש לאכילה או לבהמה בארעא דידי' וכשהוא פסיק רישי' חייב עלי' לר"ש דהוי צריכה לגופה אפשר דלפי סברת המקשה הזה בכה"ג היכי דלא הוי פסיק רישי' באמת אסור מדרבנן ולפ"ז מצרף דמותר לר"ש באינו מתכוון ע"כ הוי מלאכה שאצ"ל דפטור אפילו מתכוון ונ"ל שזהו כוונת מהרש"א שם שכ' שנראה מדברי התוס' דלקמן דמצרף הוי מלאכה שאצ"ל וכוונתו מדברי התוס' דהכא דהתרצן לא נחלק עליו בזה. אכן מהר"ם כ' שם בסוף דבריו דאפשר דמצרף הוי מלאכה הצריכה לגופה כההוא דפרק הבונה וקשה עליו מדברי התוספות דהכא ודוחק לומר דהתרצן מחולק עם המקשן בזה ונראה דס"ל דאפילו באינו מתכוון בדבר דהוי צריכה לגופה מותר לר"ש כיון דרוב אינו מתכוין הוי מלאכה שאצ"ל לא גזרו בשום אינו מתכוין ואע"ג דנראה מדברי התוס' דלסברת המקשן לא אתי שפיר הא דאוסר ר"י בגרירה דבר שאינו מתכוין ולא אמרינן לא פלוג רבנן בדבר שאינו מתכוין דהתם לא שייך לומר רוב מלאכות הוי מלאכות גמורות אבל לר"ש שייך שפיר לומר רוב אין מתכוין הוי מלאכה שאצ"ל לכן לא פלוג רבנן ולא גזרו בשום אין מתכוין ודו"ק:

שם וכיון דבשבת אסר וכו'. כ' מהרש"א ואע"ג דאין שבות במקדש וכו' ע"ש ולא הבינותי דהא כ' התוס' לעיל ע"ב ד"ה מיחם דבכל התורה חוץ משבת דבר שא"מ אסור לר"י מדאורייתא וכן מוכרח מסוגיא דזבחים שם דאמר דכיון דר"י ס"ל דבר שא"מ אסור הלכך עקר לי' למשמעותיה דקרא ולא דרש אשה שיזלפו ע"ג אשים אלא לנחת רוח הוא לפני כאשים ע"ש ברש"י ד"ה הא ר"י וע"כ מ"ש התוס' וכיון דבשבת אסר אין מתכוין כ"ש בעלמא ר"ל וכיון דבשבת דאין מתכוין דידי' אפילו לר"י לא הוי אלא מדרבנן וקיי"ל דבדרבנן הלך אחר המיקל ס"ל לשמואל כר"י וע"כ דפסיקא לי' דאין מתכוין כמתכוין כ"ש בעלמא דאין מתכוין דידי' לר"י הוא מדאורייתא וא"כ לא שייך לומר אין שבות במקדש ואפשר שזהו כוונת המהרש"א במ"ש דבשאר איסורין אין לחלק בין מקדש לגבולין ודו"ק:

שם ד"ה מי סברת וכו' וי"ל דר"י לב"ה וכו'. עיין במהרש"א עד ור"ח דתני וכו' משמע מדבריו דלפ"ז ל"פ ר"ח דהא דר"י כלל וא"כ תקשה ג"כ אהא דאמר אביי לעיל לרב יוסף תני ר' חייא וכו' ושתיק לי' אמאי לא אמר דר"ח אליבא דר"ש בן מנסיא ואנא אליבא דת"ק לב"ה ונ"ל דכוונת מהרש"א דאפשר לומר דר"י לא קאי אלא אליבא דת"ק לב"ה אבל לר"ש בן מנסיא מודה דספל אינו כאמבטי וכמ"ש התוס' לקמן דהוי אפשר לפרש מ"ש ר"ח אינו כאמבטי דהיינו דמותר חמין לתוך צונן דוקא אבל לפי האמת ידעו אביי ור"י דא"א לפרש כן ברייתא דר"ח מכח אידך ברייתא וכ"ש לפי מ"ש התוס' לקמן בד"ה נותן שהכל ברייתא אחת והא דהוצרך מהרש"א לומר דברים אלו נ"ל שבא לשלול דלא תימא דאין סברא כלל לומר דספל יש לו דין שלישי דלא ככוס ודלא כאמבטי לר"ש בן מנסיא לזה כתב דהא התוס' כתבו לקמן דהוי מפורשים כן ברייתא דר"ח דספל יש לו דין ממוצע דלא ככוס ודלא כאמבטי לולי ברייתא האחרת ועיין מהר"ם ודו"ק. ויש ט"ס במהר"ם וצ"ל פי' הנ"מ הוא אליבא וכו':

תוכן העניינים

גנזי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה