אור ברסלב
גנזי יוסף שבת › דף לט.

גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך

שבת · דף לט.

דף לח:

בתוס' שם. ולר"י נראה וכו'. ולענ"ד כן משמע נמי מלשון רש"י שכ' של צונן כדי לחממן ולפי' ראשון של התוס' היו עושין לצנן החמי טברי' ולא לחמם המים הנמשכין לתוכו אלא דממילא נתחממו המים הנמשכין לתוכו לכן אמרו כחמין שהוחמו ודו"ק:

שם גמרא גמר מלאכתן ש"מ. ר"ל דש"מ דהמבשל בתולדות האור חייב וה"ה גלגל בצד המיחם ודו"ק:

שם תוס' ד"ה שמא וכו' ואטו סודרין וכו'. עיין במהרש"א עד ולקמן נמי וכו'. והוא תמוה דלקמן אליבא דרב יוסף קיימינן דאפילו אטו רמץ לא גזר אבל לרבה אה"נ דגזרינן שם ועיין בצל"ח מ"ש בזה אכן לענ"ד מ"ש הצל"ח דדיוקם של התוס' מרב יוסף דלעיל דאמר גלגל חייב חטאת ומפרש משנתינו בתולדות אור הוא תמוה דא"כ הי' להם לציין לעיל כשאמר ומ"ס לא גזרינן ושם הי' להם לפרש דדוקא במה שאין דרך לחמם באור ומ"ש הצל"ח דלמא דוקא בהטמנה גזר ר' יוסי ולא בסודר אפילו אם הי' דרכו לחמם באור נלענ"ד דהתוס' ס"ל דהכל טעמא מאי דמ"ש הטמנה דגזר בי' ר"י אטו רמץ ובסודר לא גזר לא אטו רמץ ולא אטו סודר שהוחם באור וכ"ש לפי מ"ש בחידושי הר"ן בשם ר' יהונתן שפי' שמכסה הביצה בסודרין וא"כ הוי נמי הטמנה. גם מ"ש מהרש"א אמאי לא אמר אטו חול שהוחם באור לענ"ד לק"מ דטפי ניחא לי' לומר רמץ גופי' מתולדות אור. ומ"ש עוד הצל"ח מנ"ל דמתניתין מיירי במיחם שהוחם באור לענ"ד לק"מ דהא לדינא מבעי לי' גלגל בתולדות אור מאי ולא נ"מ כלל אי מיירי המשנה בזה או לא אלא דבאמת משמע לי' דסתם מיחם הוחם באור לכן קבע האיבעי' אמתניתין ודו"ק:

שם ד"ה מפני וכו'. קשה לריב"א וכו'. עיין במהרש"א עד כיון דאיירי בעפר דבוק וכו'. ואינו מובן דאם ר"ל שאין עפר תיחוח הרבה ויש שם גם עפר דבוק וקשה קשה דאדרבה אי לא הוי שם עפר דבוק וקשה אלא פר תיחוח הרבה לא הוי שייך כלל שמא יזיז כדמסיק א"ב עפר תיחוח לכן נ"ל דצ"ל כיון דלא איירי ור"ל כיון דלא איירי כשאין שם אלא עפר דבוק וקשה אלא שיש גם עפר תיחוח ויכול להיות שיהי' עפר תיחוח כל הצורך ולא יצטרך להזיז עפר דבוק ממקומו אלא דחיישינן שמא לא יהי' כל הצורך ויזיז עפר ממקומו ודו"ק:

שם דמאי משני בסמוך וכו' כצ"ל:

שם כגון גג דאית בי' עפר וכו'. נ"ל דר"ל כיון שאינו מטמין אלא מגלגל לא שייך שמא יטמין ברמץ אבל מפני שמזיז איכא וכמ"ש מהר"ם בגמרא:

שם

וכגון מעשה וכו'. עיין במהרש"ל עד דהכי פירושו דשייך וכו' כצ"ל:

שם וקשה לפירושו וכו'. עיין מהר"ם עד דרבה ס"ל וכו' פליג רבה וכו' כצ"ל וכן בכל הסוגיא:

שם ד"ה א"ב וכו' והא דמשמע וכו'. ועיין מהר"ם עד אבל תימה לי' וכו'. ולענ"ד לק"מ דלפירוש ר"ת שמפרש שמזיז עתה העפר ועושה הגומא ניחא דמיירי שאינו עושה הגומא בידים אלא ע"י נעיצת הביצה ולכן לא שייך גומא אבל לפירש"י דגזר שמא יעשה גומא בקרקע קשה וע"כ דר"ל שמא יעשה הגומא בידים א"כ ה"נ יש לגזור בעפר תיחוח שמא יעשה הגומא בידים ולא ניחא להו לומר דבעפר תיתוח מסתמא לא יעשה בידים אלא ע"י נעיצת הביצה ודו"ק:

שם ד"ה אלא וכו' וא"ת וכו'. עיין במהרש"ל עד א"נ וכו'. נ"ל דלא"נ מפרש דקושית התוס' קאי אהא דמקשה ממעשה דאנשי טברי' אבל אהא דאמר שמא יזיז לגזור ל"ק דאכתי י"ל דס"ל תרוייהו טעמי ופריך דלגזור שמא יטמין אבל אהא דפריך אמאי אסרו במעשה דטברי' הקשו שפירי הא שפיר אסרו שמא יטמין ברמץ והמהרש"א לא הי' לפניו רק פי' ראשון של מהרש"ל לכן כ' דמהרש"ל הבין דקאי אפירכא קמייתא ודו"ק:

שם וי"ל דמבע"י וכו'. עיין מהר"ם עד מבע"י בזה גם רב יוסף וכו' כצ"ל. וע"ש עוד עד ויש ליישב וכו' ואין דבריו מובנים לי דאכתי תקשה דמנ"ל להגמרא דרב יוסף מפרש מעשה דטברי' שהיו מתערבין הצוננים בחמין בשבת דתקשה עליו ויצטרך לומר דמעשה דטברי' ארישא קאי ולא נילף לדידי' דאסור להטמין בדבר המוסיף הבל מבע"י דלמא מפרש מעשה דטברי' מבע"י כפירוש א' של התוס' בד"ה מעשה או כר"י וגם לדידי' ילפינן דאסור להטמין בדבר המוסיף הבל מבע"י ואע"ג דלפ"ז אין לו ענין להא דלא יטמיננו בחול ובאבק דרכים אפשר לומר דמלתא באנפי נפשי' הוא או אפשר דלא יטמיננו בחול מיירי בין מבע"י ובין משחשכה ומבע"י פשיטא לי' בטעמא דשמא יטמין ברמץ וטעמא דמשחשכה פליגי רבה ורב יוסף והביא מעשה דטברי' אמבע"י והנלענ"ד דס"ל להגמרא דאע"ג דבמעשה דטברי' הביאו הסילון מבע"י מ"מ כיון שהמים הולכים לתוכו בשבת הוי נמי כמטמין בשבת ויש לו קולא דמטמין בשבת וקולא דמבע"י ולכן אם הי' מותר להטמין בדבר המוסיף הבל מבע"י הי' מותר גם בזה ומ"מ כיון דבשבת באו המים לשם אי אמרינן דבשבת לא גזרינן שמא יטמין גם בזה לא הי' לנו לגזור וע"כ ארישא קאי ולרבנן דס"ל שגם בשבת גזרו תולדות חמה אטו תולדות האור ודו"ק:

תוכן העניינים

גנזי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה