גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
שבת · דף כח:
ת"י ד"ה ור"י אומר וכו' דמה שמיטמא בנגעים וכו', נ"ל דטעמא דמה שמיטמא בנגעים קרי לי' מחמת הבית ומה שמיטמא באהל המת קרי לי' מחמת עצמו דנגע לא שייך אלא כשעומד על איזהו דבר וכיון דכשעומד על עץ ועצם אינו טמא ע"כ הא דמיטמא בבית המנוגע הוא מחמת הבית אבל מת הוא טמא בפ"ע כל שמקבל טומאה ממנו קרי לי' מחמת עצמו ודו"ק. וכוונתו דמחמת הבית גם נוצה של עזים מיטמא וליכא ק"ו והק"ו היא מנוצה של עזים כשלא סיכך ממנו לבית אלא שנראה עליו נגע דלא מיטמא מחמת עצמו ובזה אין שייך לומר יוצא מן העץ ועצם יוכיח דנוצה ועור במת מיטמא מחמת עצמו ודו"ק:
שם וזה אין נראה וכו'. ר"ל וא"כ אכתי כי פריך מה לשרצים הול"ל אהל תלוש יוכיח ודו"ק:
שם תוס' ד"ה תפילין וכו' ודרשא דמן המותר וכו' עיין מהרש"ל ומהרש"א ולענ"ד כוונת מהרש"ל דהו"ל להביא הפסוק ולומר מכאן שלא הוכשרו אלא עור בהמה טהורה וא"כ לא שייך מ"ש מהרש"א דלא הוי ידעינן וכו' ודו"ק:
שם רש"י ד"ה בשערן בשער מן הקלף וכו'. ר"ל ולכן לא שייך לומר נהי דגמירי שער טהורים מי גמירי כיון דהלמ"מ בשערן דהיינו מן הקלף ולפ"ז נ"ל דצריך לגרוס בגידן דמשמע מן הקלף ולא בגידין סתם ודו"ק: