גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
שבת · דף ז.
ד"ה לא נצרכה וכו'. עיין מהר"ם עד משום דשמא לר"א הוי וכו' כצ"ל: (שם) ד"ה אבל וכו' אע"פ וכו'. ולפ"ז גם לעיל (דף ו' ע"ב) בד"ה יתר על כן כשהקשו מהא דאמר בעירובין (דף י') דלא התיר ר"י אלא עד י"ג אמה ושליש היו יכולין לתרץ דגם כאן מיירי בפחות מרוחב ט"ז אלא שבני ר"ה בוקעין בו לכן הוי ר"ה וכ"ה בתוס' עירובין (דף ו' ע"ב) ד"ה וכי תימא ע"ש אלא דניחא להו לתרץ גם למ"ד דבין העמודים לאו כר"ה דמי ודו"ק:
שם רש"י ד"ה דעד י' וכו' ואי בדקאי בכרמלית וכו' עיין במהרש"א ויש שם ט"ס וצ"ל כדאשמעינן ר"י דפחות מארבעה וכו' ואחר כל האריכות לא כ' לתרץ מ"ש רש"י ואי בדקאי בכרמלית וכן הוא גם בלשון רש"י שהביא הר"ן ולענ"ד לשון רש"י מדוקדק יפה ומתחלה כשפירש דמיירי באויר הוכרח לפרש באויר כרמלית דודאי באויר ר"ה לא שייך לומר דעד י' יהי' כרמלית ואח"כ כשרצה לפרש בדבר מסויים לכאורה הי' ניחא לי' לפרש בין כשעומד בר"ה ובין כשעומד בכרמלית ודחה דאי אית ביה ד' אפילו עומד בר"ה רה"י הוא וכ"ש בכרמלית דהשתא כשעומד בר"ה חולק רשות לעצמו והוי רה"י כ"ש כשעומד בכרמלית ואי דלית בי' ד' בין בר"ה ובין בכרמלית הא אמר ר"י אין כרמלית פחותה מד' ואי בדקאי בכרמלית ור"י מיירי דקאי בר"ה דאז כיון שהוא למעלה מג' ולא ניחא תשמישתיה לא הוי ר"ה וכיון שהוא פחות מד' לא חשיב לחלוק רשות לעצמו שיהי' כרמלית לכן הוי מקום פטור אבל כשעומד בכרמלית כיון דלית בי' ד' שם הכרמלית עליו [וא"צ להגהת מהרש"א] דמצא מין את מינו וניער א"כ מצינו חומר וכו' וע"כ סוגיא דידן לא מיירי מזה מדתני לה גבי קולי ר"ה וכמ"ש הפ"י ע"ש ומ"מ מ"ש וכיון דלית בי' ד' לכאורה אינו מדוקדק דבאית בה ד' פשיטא דכרמלית הוא אלא דבדאית בה ד' פשיטא דלמעלה מי' הוי רה"י ולמטה מי' הוי כרמלית כיון דאפילו בר"ה הוא כן דאפילו בר"ה חולקת רשות לעצמה והוי כרמלית כ"ש כשעומד בכרמלית אבל בפחות מד' ה"א שיש לו שם בפ"ע כמו כשעומד בר"ה והוי מקום פטור לכן כ' רש"י דכיון דלית בי' ד' חל עליו שם הכרמלית שעומד בתוכו ודו"ק: