גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
שבת · דף ג:
רש"י ד"ה בשוגג וכו' ודרב ביבי לא תפשוט וכו'. נ"ל דמשמע ליה דבעי' דרב ביבי מיירי בין בשוגג בין במזיד כדמוקי לה לקמן (דף ד') במזיד וס"ל דלאו דוקא דה"ה בשוגג ולידי חיוב איסור חטאת כמ"ש התוס' ד"ה ואלא לכן כ' דלא מצי למיפשט לא משוגג אשוגג ולא ממזיד אמזיד. אכן ק"ל דלסברת רש"י גם לתירוץ דלעיל משחשכה קנסוה רבנן אמאי תפשוט דרב ביבי נימא ג"כ דל"ד דהתם ליכא למיחש דלמא לישדינהו כמ"ש רש"י. והנה בת"י לעיל בגמרא הקשו קו' זו וע"ש מ"ש לתרץ ולפ"ד גם כאן תפשוט ממזיד וצ"ל דלא גרסו לעולם לא תפשוט וכמ"ש התוס' בשם ר"י וס"ל יותר שגם לתירוץ זה תפשוט או דס"ל דמיירי מבע"י כמ"ש התוס' בד"ה בשוגג אבל לפירש"י קשה ועיין מהר"ם מ"ש בזה לחלק בין בשוגג לבמזיד ולפי מ"ש בעזה"י בכוונת רש"י דס"ל דבעי' דרב ביבי מיירי גם בשוגג לא נתיישב כלל בזה גם בסוף הניח בקושיא. והנלענ"ד בזה דס"ל להגמרא דאי נימא דהיכי דודאי יבא לידי אד"א לא שייך למקנסיה גם היכי דאפשר לבא לידי אד"א טפי לא שייך למקנסיה מהיכי דלא אפשר לבא לידי אד"א וא"כ אם איתא דטעמא דקנסינן לי' בהוציא ידו משחשכה משום דלאו ודאי יבא לידי אד"א כ"ש כשהוציא ידו מבע"י דא"א כלל שיבא לידי אד"א ומדאמרינן בהיפך דמבע"י לא קנסו ומשחשכה קנסו ע"כ לא ס"ל סברא זו וא"כ גם בדרב ביבי תפשוט דקנסו אבל השתא אמרינן דבהוציא ידו במזיד אפילו משחשכה קנסו וכ"ש מבע"י לא תפשוט דרב ביבי דש"ה דאפילו משחשכה לאו ודאי שיבא לידי אד"א וכמ"ש רש"י ומהר"ם וזהו כוונת הגמרא לעיל דאמר איפכא מסתברא ר"ל אם תרצה לחלק בין זה לדרב ביבי עכ"פ לא הו"ל למימר הסברא מהופכת אלא הול"ל דכאן לעולם קנסו ודו"ק:
שם תוס' ד"ה התירו לו וכו' הא נשים מעכבין. הוגה בגליון בשם מהר"ם דצ"ל אנשים והוא תמוה דבגמרא שם איתא נשים ע"ש ונ"ל דט"ס הוא במהר"ם וצ"ל נשים והי' לפניו איזהו גירסא אחרת וגירסא שלפנינו בפנים הוא נכון ומתוקן ודו"ק:
שם ד"ה בשוגג וכו' וא"ת משנויא קמא וכו'.
עיין מהר"ם ויש שם ט"ס וצ"ל וע"כ צריך לשנויי דמבעוד יום לא קנסו ומשחשכה קנסו וכו'. ומ"ש שם אלא אדברי הרשב"א קא מקשו התוס' וכו' אינו מובן לי דפשיטא דמ"ש הרשב"א אע"ג דאיכא למדחי בשנויא קמא ר"ל דמ"ש דמ"ס ככרמלית דמיא ומ"ס לאו ככרמלית דמיא ותפשוט בעי' דאביי ומ"ש התוס' משינויא קמא נמי תפשוט בעי' דרב ביבי היינו מה דמשני כאן למטה מעשרה כאן למעלה מי' ואינו ענין זה לזה כלל ודו"ק:
שם אבל גבי רדיית הפת וכו'. עיין במהרש"א ומ"ש דלפי מה שחילק רש"י ניחא הנה לכאורה קשה לפי מ"ש מהרש"ל דהתוס' ס"ל במזיד סברת רש"י א"כ מאי הקשו התוס' משינויא קמא נמי נפשוט הא כמו דלא נפשוט משינויא בתרא ממזיד דקנסוה משום דהתם אפשר לו ליזהר שלא יבא לידי אד"א ה"נ משינויא קמא דלמטה מי' קנסוה אפילו בשוגג אפשר לומר בטעמא משום דאפשר לו ליזהר שלא יבא לידי אד"א משא"כ בדרב ביבי וצ"ל דס"ל למהרש"ל דדוקא במזיד אמרינן מסתמא יזהר שלא יבא לידי מיתת ב"ד אבל בשוגג אם קנסו בהוציא ידו ה"נ יש לקנוס בדרב ביבי ולפ"ז לא הבינותי מ"ש מהרש"א דלדברי מהרש"ל דתוס' ס"ל במזיד סברת רש"י ניחא דממ"נ אי ס"ל גם בשוגג אי נימא דקנסוה כסברת רש"י אין התחלה לקושייתם כלל ולא צריך לתירוצם ואי לא ס"ל בשוגג כסברת רש"י ומקשו משוגג דקנסוה לשינויא קמא א"כ גם לדברי רש"י לא ניחא ודו"ק. וקושייתו נלענ"ד לתרץ דגבי רדיית פת מה שאסור במבע"י לא משום קנסא אלא דהוא גופיה שבות ובמשחשכה התירוהו שלא יעבור אדאורייתא לא שייך חוכא ואטלולא אבל גבי חזרת ידו דהטעם דאסרינן לי' במבע"י משום קנסא אי נימא דבמשחשכה דעבר אאיסור יותר חמור לא קנסוה יהי' כחוכא ואיטלולא אע"ג דהיכי דעבר בשוגג משחשכה לא ס"ל להתוס' סברא זו שהיא סברת רש"י היינו דלא ס"ל דע"י שבות יזקיקוהו לעבור על אד"א אבל מבע"י שלא יעבור על אד"א שפיר ס"ל סברא זו דהא זהו עיקר גזרת רדיית הפת כשהדביק מבע"י דכשהדביק בשבת מבעי' לי' לרב ביבי בין כשהדביק בשוגג ובין כשהדביק במזיד וכמש"ל ודו"ק: