גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
ראש השנה · דף כז:
ד"ה עד ובמ"ז א"ח סי' קכ"ח ס"ק י"ב ומ"ש שם בעזה"י. וע"ל (דף ל"ד ע"ב) רש"י ד"ה מתשע:
שם תוס' ד"ה בתורה וכו' עד ומתרגמין יחד כצ"ל:
שם ד"ה כמאן מצלינן וכו' תימה וכו'. ולפי מ"ש התוס' (דף ח') ד"ה לתקופה דמניסן של תהו מנינן לתקופה לק"מ ודו"ק:
שם ד"ה שופר וכו' ודבק שברי שופרות נמי וכו'. משמע מלשון זה דאי הוי דבק שברי שופרות משום שנים ושלשה שופרות לא ניחא להו לכאורה דנסדק הוי רבותא טפי דלא הוי ב' שופרות וכ"ש דבק שברי שופרות דהוי ב' ג' שופרות דודאי לאו שם שופר עליו והוי זו ואצ"ל זו לכן הוכרחו לומר שגם דבק שברי שופרות לא הוי ב' ג' שופרות וממילא הוי שם שופר עליו טפי מנסדק והוי רבותא טפי ובסוף כתבו ואפילו נפסל וכו' ר"ל דא"כ כיון שיש לכל אחד טעם בפ"ע לא שייך לומר רבותא לשום אחר מהם ועיין במהרש"א ונ"ל דכוונתו ג"כ כמ"ש דלמסקנתם הוי כן אבל מעיקרא שכתבו ודבק שברי שופרות נמי לא מיפסל מטעם ב' ג' שופרות ודאי הוי ס"ל דב' ג' שופרות פשוט יותר לפסול ועיין פ"י ודו"ק:
ד"ה ניקב וכו' ובירושלמי קתני וכו'. נ"ל דכוונתם דלפי גירסת גמרא שלנו הי' אפשר לדחוק ולומר דמתניתין תנא אחר הוא ודלא כת"ק ודלא כר"נ ור' יוחנן הי' קבלה בידו דתנא דברייתא מיירי שנשתייר רובו או שנפחת רובו אבל תנא דמתניתין אינו סובר כהני תנאי אבל לפי הירושלמי ע"כ בת"ק דברייתא הפירוש מעכב את התקיעה עתה ומ"מ עדיין אפשר לדחוק ולומר דר"י דאמר רובו לא קאי אלא אדר"נ אבל בת"ק פירוש מעכב את התקיעה קודם שנסתם לכן כתבו דבירושלמי מוקי משנתינו גם כר"נ ודו"ק:
שם רש"י ד"ה דיבק וכו' במינו כשר אם אינו מעכב את התקיעה. נראה דגירסתו הי' בברייתא דיבק שברי שופרות ומ"מ מ"ש במינו כשר קאי על דברי ר"נ בניקב וסתמו. ולכאורה משמע דלפ"ז לת"ק בין במינו ובין שלא במינו פסול אפילו אינו מעכב את התקיעה ולא כגירסת הירושלמי שהביאו התוס' ומשנתינו כר"נ ובמינו אכן מדברי הרא"ש משמע דלרש"י ת"ק במעכב את התקיעה דוקא ור"נ לחומרא דשלא במינו פסול אפילו באינו מעכב ועיין בק"נ אות ל"ד ולפ"ז משנתינו כרבנן בין במינו ובין שלא במינו ולר"נ דוקא במינו ודו"ק:
שם תוס' ד"ה ושמע וכו' דהא הני נשי וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד נראה דס"ל להתוס' השתא דלהתברך בב"כ עם הצבור הוי כצירוף ודו"ק. ועיין בפ"י: