אור ברסלב
גנזי יוסף פסחים › דף צה:

גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך

פסחים · דף צה:

דף צה.

ד"ה שתמורת הפסח קריבה שלמים אחר הפסח. הקשה התוספות יו"ט אמאי לא בי"ד עצמו לשם חגיגה ולענ"ד דעת רש"י דחגיגת י"ד אינה קריבה אחר התמיד וא"כ לרבה דאמר בגמרא אחר שחיטה שנינו א"א לומר בי"ד לשם חגיגה דהא הוי אחר תמיד לכן הוכרח לפרש אחר תמיד ועיין מש"ל פ"ו מה' כלי המקדש ה"ט שהאריך בזה אי חגיגת י"ד קרבה קודם תמיד או אח"כ ועיין בתוס' מנחות (דף מ"ט ע"ב) שהקשו אסוגיא דלעיל (דף פ"ט ע"א) דפריך שיתנה בפסח ושלמים וע"כ מקריבו אחר התמיד [הביאם המש"ל פ"א מה' תו"מ והאריך בדבריהם ע"ש] וחילקו דדוקא אחר הקטרת התמיד אסור להקריב ולא אחר שחיטת התמיד (ובדף פ"ט) פרכינן שיקריבו אחר שחיטת התמיד קודם הקטרתו כדי שלא ידחה מלעשות פסח אבל כאן כדי שיקריב הנמצא לחגיגת י"ד אין קרבין קודם הקטרה גם א"א להקריבו שלמים אלא כשנמצא אחר שחיטת הפסח ועיקר זמן שחיטת הפסח אחר הקרבת התמיד כדמשמע בר"פ תמיד נשחט שהיו שוהין שעה אחת בעשייתו קודם שחיטת הפסח או אפשר דרש"י לא ס"ל סברת התוס' אלא גם אחר שחיטת תמיד שייך עשה דהשלמה (ובדף פ"ט) דחינן עשה דהשלמה משום הקרבת הפסח כדאיתא (בדף נ"ט) דמחוסר כפורים מקריב כפרתו אחר התמיד משום הקרבת הפסח והתוס' לא ניחא להו בזה מסברא שכתבו (בדף פ"ט) ד"ה ה"מ דטוב שידחה ספק כרת בשוא"ת ממה שיעשו רובם שלא כהוגן ורש"י לא ס"ל סברא זו והי' לו תירוץ אחר על תמיהת התוס' שם. אלא שיש להקשות אמאי לא קאמר קריבה בי"ד לשם פסח ולשיטת ר"י בתוס' ד"ה קמ"ל דתמורת הפסח אינה קריבה לעולם לשם פסח א"ש בפשיטות וכן בסיפא דמתניתין נקיט שלמים משום תמורה וכ"נ מלשון הרמב"ם פ"ג מה' תמורה ה"א שכ' ויביא בדמיו שלמים וכו' תקרב שלמים ע"ש משמע אבל פסח לא יקריבנו בשום אופן ולשיטת רש"י דראויי' לפסח מ"מ היכי שנדחה בין פסח ובין תמורתו לא קרבו שוב לפסח לא הוא עצמו ולא דמיו אלא הוי מותר הפסח שקרב שלמים וכ"כ הרמב"ם פ"ד מה' ק"פ ה"ו וכ"כ התוספות לעיל (דף פ"ט ע"א) ד"ה ונטרחו וכו' דלא חזי תו לפסח אא"כ הפריש ב' פסחים לאחריות אכן לא נקרא נשאר בלא בעלים ונדחה אלא היכי שכבר נשחט השני אבל כל זמן שלא נשחט השני אע"פ שנמנו על הב' מ"מ כיון שלא משכו ידיהם בפירוש מן הראשון לא נקרא פסח בלא בעלים ואפילו למ"ד דלכתחלה יקריב השני מ"מ לא נקרא הראשון נדחה בזה אא"כ משכו ידיהם ממנו בפירוש אבל אחר שנשחט הב' ממילא נדחה הראשון ונשאר בלא בעלים אבל לקמן (דף צ"ז ע"ב) במפריש נקבה לפסחו כתבו התוס' ד"ה המפריש שיכול להביא בדמיו פסח כיון שלא הי' ראוי מעולם לפסח לא שייך לומר שנדחה וזהו שכתבו התוספות שם בשנשתיירה אחר הפסח כמו כולה בבא דלעיל ר"ל דבבבא דלעיל ע"כ מיירי בכה"ג וכמ"ש לכן גם כאן נקיט בכה"ג אע"פ שהי' יכול למנקט קודם הפסח ויביא בדמיה פסח גם הרמב"ם פ"ד מה' ק"פ כתב הנך ב' דינים סמוכים זה לזה ובה"ד במפריש נקבה לפסחו כ' שיקריב דמיו לפסח ובה"ו בהך דהכא כ' לשלמים והיינו כמ"ש. אכן מדברי רש"י (דף צ"ח ע"א) בד"ה וש"מ יש דיחוי וכו' לפי גירסת מהרש"א מבואר דס"ל שגם במפריש נקבה לא יקריב דמיו לפסח ע"ש אכן במשנה שם הפסח שנתערב בזבחים כולן ירעו עד שיסתאבו כ' רש"י ובדמי היפה שבהם פסח אם קודם הפסח וצריך לומר דס"ל דזה לא נקרא דיחוי ודו"ק ועיין ת"י יומא (דף נ' ע"ב) ד"ה ודוחה ובחידושי שם:

תוכן העניינים

גנזי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה