גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף צה.
רשב"ם ד"ה מפסיקין וכו' עד שתחשך אפילו לר' יהודה וכו'. נ"ב בשם הב"ח דתיבת אפילו נמחק ולענ"ד נראה לפרש דר"ל אע"ג דלר' יהודה אסור לאכול סמוך למנחה מ"מ כשהתחיל בהיתר א"צ להפסיק אלא משתחשך וכמ"ש התוס' ד"ה אין מפסיקין ודו"ק:
שם ד"ה ה"ג בתוספתא דברכות אמר לו רשב"ג וכו' כצ"ל נ"ל:
שם ד"ה אמר לו רשב"ג וכו' שרי בהדיא לקמן בשמעתין וכו'. כ' מהרש"א מהנך ברייתות דלעיל נמי מוכח וכו' ע"ש ולא הבנתי דהא כ' הרא"ש בשם בה"ג דאפילו ר' יוסי לא קאמר אלא דאי אתחיל לא מפסיק אבל לכתחלה לא יתחיל והרא"ש דחה דבריו מהך דלקמן א"כ גם הרשב"ם הביא ראי' מהך דלקמן לאפוקי מפי' בה"ג ונ"ל שזהו כוונתו לעיל בד"ה מפסיקין שכ' עד שתחשך אפילו לר' יהודה דלכאורה לר' יהודה מפסיקין סמוך למנחה וא"כ בזה אמר ר' יוסי אין מפסיקין ויהי' ראי' לדברי בה"ג דלר' יוסי אין מתחילין דאל"כ מאי אצטריך לומר אין מפסיקין אלא מעתה תושב ושכיר וכו' אלא בו למה לי בו המרת דת פוסלת לזה כ' רש"י דלא נגרוס ערל ובן נכר בהדי הדדי אלא תירוץ דאוכל במצה ומרור לא קאי אלא על ערל ותירוץ דהמרת דת על בן נכר ותושב ושכיר ל"ג כלל:
שם עד דרשינן לי' בהערל. נ"ל דכאן הס"ד ואח"כ מה"ד ומלתה אותו וכו':
שם ד"ה כדרבה וכו'. עיין מהרש"ל ומהרש"א ולענ"ד כוונת מהרש"ל דלרבה א"ר יצחק ממנו דאל תאכלו ממנו נא אתי לגופיה דלא נימא דקאי אמצות ומרורים וגז"ש ילפינן מממנו דלא תותירו ממנו עד בוקר ע"ש וכאן דמיירי מממנו דאל תאכלו ממנו נא הול"ל דצריך לגופי':