גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף צג:
רש"י ד"ה ונימא וכו' אהנך מעות וכו'. דמ"ש בגמרא בהמה שמינה הוא לאו דוקא וה"ה מעות דמי יפה:
שם ד"ה שנתערבו וכו' כל מקום שהוא פסח שלי וכו'. וא"ל שימנה אחר על פסח שהוא עתה אצלו ולא יצטרך זה לבא אצל זה אלא כל אחד יאמר לזה שעמו אם שלי הוא פסח זה הרי טוב ואם לאו ידי משוכות משלי ונמנית על זה עמך משום דא"א למנות אחר על פסח שאינו שלו וע"כ צריך למנותו על שלו בכ"מ שהוא וממילא צריך אחד מאלו לבא אצל אלו וא' מאלו אצל אלו אלא דמ"מ הי' אפשר לומר שיסכימו שניהם שימנה לוי על פסח זה ויהודה על פסח זה ויאמר כל א' לזה שעמו אלא דקמ"ל דמשכחת לה שימנה כל אחד לאחד מן השוק בלא הסכמת השני ודו"ק:
שם תוס' ד"ה ופטורין וכו' לא דמי וכו'. כ' מהרש"א ויש לעיין אמאי לא דמי ועיין בלח"מ פ"ג מה' ק"פ ה"ד מ"ש לחלק ולענ"ד נראה לחלק עוד דהתם בשעת זריקה כבר שכח אם גדי או טלה ולא הוי חזי לאכילה משא"כ הכא בשעה שנזרק דמו של הראשון ודאי ראשון הי' ואלו לא נזרק דמו של השני אח"כ הי' זה נאכל וגם הי' יכול אז להתברר ועתה אחר זריקת דמו של שני הוא דמספקינן איזהו נשחט ראשון ובשעת זריקה ראוי היה דמשמע לכאורה דגם כאן לא תלי בשחיטה אלא באותו שנזרק דמו ראשון ואם נזרק תחלה דמו של זה שנשחט שני אוכלין מזה שנזרק דמו ראשון ונקיט שנשחט ראשון דמסתמא גם נזרק דמו ראשון ומ"מ אפשר לומר דכאן תלי בשחיטה דאחר שחיטה אין יכולין לימשך ידיהם ולימנות על אחר וא"כ אפשר לומר דבשעת זריקת הראשון כבר נסתפק איזהו נשחט ראשון מ"מ סתמא דמלתא זה שנשחט ראשון נזרק דמו ראשון והי' יכול אז להתברר איזהו נשחט ראשון ודו"ק: