גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף פג:
תוס' ד"ה אא"ב וכו' דלאו בשר גמור הוא וכו'. עיין במהרש"א ור"ל דבמתניתין דיני שרפה קתני וכיון דלאו בשר גמור הוא ומסתמא לא אכיל להו לא הוו בכלל נותר דעיקרן לשרפה כפירש"י לכן חשיב להו באפי נפשייהו אבל רב דאמר דלאו בכלל בשר הם משמע דדינא קמ"ל וכיון דאם רצה יכול לימנות עליהם וכשניתותרו בעי שרפה לענין מה אינם בכלל בשר:
שם ד"ה ולא עולת וכו' וא"ת דביומא וכו' וי"ל דקרא וכו'. עיין במהרש"א עד מיהו ק"ק וכו' ולא הבינותי קושייתו דפשוט דקו' התוס' לא שייך לספקו של הריב"א ואלעיל קאי שהביאו מיומא ומשבת דאברי חול נשרפין בשבת במשלה בהן האור והיינו או בתמיד ומוסף יו"ט ור"ח שחלו בע"ש או אפילו בנדרים ונדבות כפי ספקו של ריב"א וכתבו לתרץ דקרא דבכל מושבותיכם גלי על במועדו דלא נימא דקאי דוקא על קרבנות שהוקרבו בשבת עצמו ומ"מ נקיט ביומא קרא דבמועדו דמיני' ילפינן כל הקרבנות הקרבין בשבת גופי' ומעתה לא הבינותי קו' מהרש"א ואם כוונתו דאכתי אמאי נקיט ביומא קרא דבמועדו דלא מיירי מאברי ע"ש מה ענין ספקו של הריב"א לכאן ודו"ק וצ"ע: