גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף פג.
ד"ה בו בכשר וכו' א"נ ע"י גומרתא טריחא וכו'. כ' מהרש"א מיהו האי טעמא דטירחא המ"ל התם ע"ש ולענ"ד התם לא שייך טעמא דטירחא דכדי שלא להותיר בקדשים ראוי להטריח ועוד דסתמא תני אין נמנין על מוח שבקליות ומשמע אפילו הוא דחוק שאין לו עם מי לימנות צריך לשחוט פסח אחר או לא יעשה פסח כלל ואמאי הא מוטב להטריח א"ע וגם משמע דאפילו רוצה להטריח מחינן ביה אבל כאן שרוצה לשרוף ויכול לשרוף עם העצם אלא שיש הפסד עצים וטרחא לשרוף העצם לזה שפיר אמרינן דטירחא להוציא המוח יותר מטירחא והפסד דשריפת העצם ואה"נ אם רוצה לטרוח להוציא המוח ודאי לא מחינן בי' לסברא זו והמשנה סתמא קתני ישרפו דמסתמא אינו רוצה לטרוח להוציא המוח ודו"ק:
שם גמרא ואי ס"ר שימוש נותר וכו'. עיין במהרש"א עד דודאי אין טעונין שרפה ולענ"ד טפי היה יכול לומר דאסור לשרפן אז כיון שיכול לאוכלם וגם להשהותם ער שיהי' נותר אסור לכתחלה משום לא תותירו ודו"ק: