גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף פב:
ד"ה אבל נטמא וכו' נילף כולהו מטמא וכו'. כ' מהרש"א דרש"י תירץ קו' זו ע"ש ולענ"ד ס"ל להתוס' דמ"ש רש"י דשאני טומאה דפסלה אף בתרומה ומעשר וס"ל דמה שפסלה בשאר מקומות הוי חומרא היינו כשלא אסיק אדעתי' דמה שפסלה בחולין הוי קולא אבל לפי מה דס"ל השתא דמה שפסלה בחולין הוי קולא ה"ה מה שפסלה תרומה ור"י תירץ דמ"מ יש לדחות ולומר דהוי חומרא והיינו כתירוץ רש"י ודו"ק:
שם ד"ה הואיל וכו' וי"ל וכו'. הקשה מהרש"א דנילף ממעשר שני ע"ש ולענ"ד גם מע"ש לא פסיקא להו אלא הא דקיי"ל בשרפה משום דאיקרי קודש אבל כל כמה דלא ידעינן קודש גם מע"ש לא ידעינן ודו"ק:
שם רש"י ד"ה מחלוקת לפני זריקה וכו' מחמת דבר אחר. נ"ל דכאן הס"ד ומ"ש אח"כ ור' יוחנן וכו' הוא דבור בפ"ע ולא הי' בגירסתו אלא ור"י אמר לאחר זריקה מחלוקת ובא לפרש דהיינו אף לאחר זריקה וכ"מ מדברי התוספות:
שם תוס' ד"ה ר' יוחנן וכו' ומסברא בעי וכו'. נ"ל דר"ל וא"כ אפילו לא פירש להם היה להם להבין מסברא דבעי עיבור צורה אע"כ דבאמת ידעי דלא בעי אבל לעיל דסבר דמפני טומאה נשרפה א"ש דכיון דלא פירש להם סברו מסברא דלא בעי עיבור צורה ודו"ק: