גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף פב.
רש"י ד"ה רב זביד וכו' לאשמועינן חוזר נקט וכו' כצ"ל:
שם גמרא באו לשורפו בחצרותיהן ומעצי המערכה וכו'. עיין במהרש"א עד דלמה יהי' לב ב"ד מתנה עליו וכו' ר"ל ולמה לי טעמא דלמא פיישן: (שם) תוס' ד"ה הי' מעמיד וכו'. עיין במהרש"א עד אלא אפילו בעל קרי וכו'. נ"ל דר"ל טבול יום דבעל קרי עצמו דינו כזב וזבה ואסור בכל מחנה לויה כדלעיל (דף ס"ז ע"ב). ומ"ש על הרמב"ם בפירוש המשנה עיין בתוספות יו"ט ספ"ה דתמיד שמיישב סוגיא דשמעתין לפירוש הרמב"ם ואין להאריך כאן:
שם ד"ה בשלמא וכו' מיהו יש לדחות וכו'. כ' מהרש"א ק"ק וכו' ע"ש ולענ"ד אפשר לומר דכוונת התוספות דלקמן (דף פ"ג) דאמר רבה מוסיף אף ריה"ג דמשמע אבל לרבנן לא היינו אחר שידענו דתשרף אצטריך לשריפתה בקודש גם י"ל דגם לס"ד ידענו דלמדנו מבקודש באש תשרף דשריפתה בקודש אלא דס"ד דממילא למדנו דבשריפה ודחי ומסיק דגמרא גמירי לה לכל הפסולים ובקודש באש תשרף לשריפתה בקודש לחוד אתי וגמרא דלקמן דס"ד דממילא למדנו דבשריפה לא ידע הא דגמרא גמירי לה דאל"כ הי' קשה לו למה לי גמרא דגמירי או אפשר דגמרא סתמא גמירי אכל פסולי קודש ואצטריך להני דישרפו מיד ודו"ק:
שם וא"ת ואמאי צריך קרא וכו'. כ' מהרש"א למסקנא מוקי לה וכו' ע"ש ולענ"ד גם למסקנא הקשו התוס' שפיר דמ"מ משמע מדברי הש"ס שצריך גמרא בפסול הדם דבשריפה ול"ל הא הוי נותר ודו"ק:
שם וכולה שמעתין מסקא וכו'. לקמן לא מצינו לר' יוחנן אלא דמריה"ג לא למדנו לבעלים וכ"כ רש"י שם ד"ה ור"י נהי דשמעת ליה וכו' משמע דר"ל דמריה"ג לא מצינן למילף דהיינו מדם לבעלים אבל שיהא משנתינו סברה כן לא שמענו ואפשר משנתינו סברה כברייתא דלקמן ע"ב בדם ובבעלים תעובר צורתו וכו' אלא דכוונתם דסוגיא דהכא סברה כן אליבא דמשנתינו דלא קתני אלא בעלים אבל דם אפשר הוי כבשר ודו"ק: