אור ברסלב
גנזי יוסף פסחים › דף פא:

גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך

פסחים · דף פא:

דף פא.

ד"ה ומי דיינינן וכו' דנימא וכו'. עיין מהרש"ל וכוונתו לא משום ספקא מטמאין ליה בעלמא דנימא ר"ל דהא אמרינן גילוי מלתא למפרע בעלמא היא וידעינן בודאי שנטמא ואפ"ה מטהרינן ליה בנזיר ועושה פסח וע"כ הלכה למשה מסיני הוא:

שם תוס' ד"ה אלא לפני זריקה וכו' ע"כ לפני וכו'. הקשה מהרש"א דמהך משנה דמהני זריקת אחד מן הדמים אפילו בטומאה ידועה הי' יכול להקשות להך לישנא דר"ל דקודם זריקה אפילו טומאת התהום אינו סותר ע"ש ור"ל דאי תימא דטומאת התהום דוקא לאחר זריקה הא לאחר זריקה אפילו אחר זריקת אחד מן הדמים גם טומאה ידועה אינו סותר וע"כ טומאת התהום גם לפני זריקה אינו סותר דאל"כ מה בין טומאה ידועה לטומאת התהום ומ"מ לא הבינותי קושייתו דהא שפיר אפשר לומר דטומאת התהום דוקא בנודע לו אחר זריקה ואז אפילו נודע לו שנטמא קודם זריקה אינו סותר משא"כ בטומאה ידועה דוקא שנטמא אחר זריקת אחד מן הדמים אינו סותר אבל נודע לו אפילו אחר זריקת כל הדמים שנטמא קודם זריקת שום אחד מהדמים סותר אבל התוס' דייקו שפיר דלאחר דמסקינן דאפילו נודע לפני זריקה מרצה היינו ע"כ אפילו לפני זריקת שום דם דלאחר זריקת אחד מן הדמים היינו כלאחר זריקה כיון דלענין טומאה ידועה דינו כלאחר זריקה ואחר שידענו דדין טומאת התהום שייך גם קודם זריקה ידיעת טומאת התהום הוי כשעת טומאתו בטומאה ידועה אבל ללישנא קמא אין דינו כן אלא בנודע לאחר זריקה אבל כשנודע לפני זריקה דין טומאת התהום כדין טומאה ידועה ודו"ק:

שם ד"ה ובקבר וכו' אין נראה לר"י דשמא וכו'. עיין במהרש"א ואינו מובן לי דפשיטא דכאן מיירי שהמת מכוסה דאל"כ לא שייך טומאת התהום ואין חילוק בין כסהו אדם לנתכסה מאליו וכמ"ש הרמב"ם רפי"ג מה' טומאת מת ונלענ"ד לפרש דברי התוס' ע"פ דברי הראב"ד פ"ז מה' ט"מ ה"ד דקבר שיש בו חלל טפח על טפח אע"פ שהטומאה ממעטת החלל והרי היא כטומאה רצוצה ובוקעת ועולה ומטמאה באוהל [ר"ל המאהיל על הקבר טמא שהקבר אינו חוצץ] כמו כן מטמא כל סביביו במגע ואם יש שם טפח פנוי חלל אינו מטמא באוהל [ר"ל שהקבר חוצץ והמאהיל עליו לא נטמא] אבל מטמא כל סביביו במגע ע"ש וזהו כוונת התוס' דשמא קרא מיירי בקבר מכוסה ר"ל שהוא מכוסה בידי אדם ומסתמא יש טפח חלל ואינו טומאה רצוצה והוי אוהל גמור לכן מביא הטומאה תחת כולו אבל כשהטומאה ממעטת החלל כגון שנתכסה מעצמו שנפל עליו גל וכדומה דמסתמא אין שם טפח חלל והוי טומאה רצוצה שאינו אוהל מנ"ל שמביא הטומאה תחת כולו ודו"ק:

שם ד"ה נטמא וכו' נראה הטעם וכו'. עיין במהרש"א עד הכא אי הוי נטמא רובו נמי וכו' ר"ל דדוקא אי דינא הוא בנטמא רובו כששורף לפני הבירה שורף מעצי הקדש כשיבא לשרוף מעצי עצמו יהיה חשדא כשיחזור המותר שיסברו דמעצי המערכה שרף כדינו אבל כשיהיה עיקר הדין לשרוף מעצי עצמן לא שייך חשדא שידעו דעצים שלו הם כדינו ולא ניחא להו לומר שלא ידעו כלל ששרף טמא ויסברו שגנב מעצי המערכה דכשיראו שנושא עצים לביתו יעלה על לבם ששרף טמא וכשיחקרו ע"ז יתוודע להם שכן הוא אבל לא יעלה על לבם ששרפו מעצי עצמם שלא כדינו לכן הוצרכו לטעמים שלהם על עיקר התקנה שישרוף מעצי המערכה ודו"ק:

תוכן העניינים

גנזי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה