גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף פא.
ד"ה לאו משום וכו' תימה וכו'. עיין מ"ש בזה בעזה"י לעיל (דף ע"ט ע"ב):
שם ד"ה א"נ כגון וכו' וג' יומי לאו דוקא וכו'. עיין במהרש"א עד ואם ראתה סוף היום מה יועיל לה שימור של תחלת היום וכו' הכי משמע לי' לכאורה דלפי פירוש זה דהא דאמרינן אידך פלגא דיומא ר"ל סוף היום היינו דדוקא סוף היום הוי שימור אבל היכי שראתה סוף היום לא הוי תחלת יום השני שימור לכן קשה לו הא דאמרינן במגילה דשימור הוי ביממא בהנץ החמה למאי נ"מ וע"ז כ' אח"כ שגם בראתה אח"כ בסוף היום הוי תחלת היום לחוד שימור לר' יוסי ובין סוף היום בלא תחלתו ובין תחלתו בלא סופו הוי שימור לר' יוסי. וע"ש עוד עד מ"מ צריך למתלי ראיית סוף יום ב' בסמוך לשקיעת החמה ר"ל ולכן אמר בסתם שראה ג' ימים סמוך לשקיעת החמה ר"ל סוף יום א' וסוף יום ב' וה"ה בליל ב' דראיית סוף יום א' נמשכת לתחלת ליל ב' וה"ה כשאינה נמשכת וראתה אח"כ בליל ב' וזה לא צריך לבאר דממילא נשמע ומה שביאר סמוך לשקיעת החמה היינו סוף היום ביום א' וביום ב' אבל בג' א"צ כלל סמוך לשקיעת החמה דבתחלתו די באיזהו שעה בלילה ובסופו א"צ כלל ודו"ק:
שם רש"י ד"ה בתמיד כל השנה ואליבא דמ"ד וכו' ואליבא דמ"ד לקמן וכו'. הנה מ"ש אליבא דמ"ד דטומאת התהום מרצה ציץ אפילו לכתחלה הוא מוכרח דע"כ מיירי שנודע לפני זריקה דאי לא נודע עד אחר זריקה אפילו טומאה דחויה בצבור מ"מ אחר שנזרק פשיטא דהורצה אבל מ"ש אליבא דמ"ד טומאה דחויה בצבור לא הבינותי דאפילו למ"ד טומאה הותרה פשיטא דכשכהן א' טמא לא יעשה הוא עבודה כשיש הרבה טהורים וא"כ כיון שנודע קודם שנזרק פשיטא דלא נימא להטמא שיזרוק כיון שיש הרבה טהורים ושייך שפיר למבעי אי מ"מ טומאת התהום הותרה ומ"מ צריך לפרש כשנודע לפני זריקה דאי לא נודע עד אחר זריקה אפילו כל שאר הכהנים טהורים מ"מ דיעבד כא"א דמי וכיון שכבר זרק הוא הוי ככל הכהנים טמאים אבל שיהי' בזה בין מ"ד טומאה הותרה למ"ד טומאה דחויה לא שמענו ודו"ק וצ"ע: