אור ברסלב
גנזי יוסף פסחים › דף פ:

גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך

פסחים · דף פ:

דף פ.

ד"ה בראשון וכו' דלדידי' וכו'. נ"ל דהיינו אי ס"ל כרב דבמחצה טהורים ומחצה טמאים אלו עושין לעצמן בטהרה ואלו עושין לעצמן בטומאה אבל אי ס"ל כרב כהנא דהטמאין עושין את השני או אין עושין כלל כ"ש כאן שאין אלא שליש טמאי מתים שאין עושין בטומאה דלא מסתבר כלל לומר דנצרף זבין בהדי טמאי מתים שהרי הזבין לא עבדי בטומאה ואיפכא אמרינן בגמרא דהזבין דלא עבדי בטומאה מצטרפין בהדי טהורים ודו"ק:

שם ד"ה נזרק וכו' ועוד הא לעיל וכו'. עיין במהרש"א ולא הבינותי דהא דמשמע לעיל דסגי בחלב קיים או בשר קיים היינו בשאר מוקדשין אבל בפסח מפורש להדיא דנטמא בשר וחלב קיים אינו זורק את הדם ולא סגי בחלב לחוד ובעי ריצוי ציץ ודו"ק:

שם ונראה לריב"א וכו'. עיין במהרש"א ונלענ"ד לתרץ התם סתמא תנן על מה הציץ מרצה ומיירי אפילו בקרבנות שבאים בנדבה ואלו לא הי' מרצה מדרבנן הוי אמרינן שיביא קרבן אחר דאין שם חולין בעזרה ולא דמי לפסח שאינו בא בנדבה ודו"ק:

שם ד"ה אי בנזיר וכו' דא"כ תפשוט וכו'. נ"ל לפרש כוונתם דבקושייתם סברו דאי נימא בבעלים גמירי אפילו עבדי הבעלים איזה עבודה הותר להם טומאת התהום ודוקא אחר שאינו בעליו ועביד עבודה לא הותר לו טומאת התהום לכן קשה להו דאפילו בעלים ישראל אפשר לאוקמא דשחט קרבנות דשחיטה כשרה בזר והותר לו טומאת התהום דמת ולא דשרץ אבל כהן עובד עבודה שאינו בעליו לא שמעינן ואהא תירצו דא"כ תפשוט דבזיבחא גמירי ל"ש בעלים ול"ש כהן ר"ל דע"כ לא איבעי לן אלא אי דוקא בעלים שאין עובדים עבודה אבל בכהן עובד עבודה לא וה"ה בעלים עובדים עבודה אם הוא כהן או שוחט אם הוא ישראל ככהן אחר דמי ואי נימא שגם בעלים שוחטין הותר לו טומאת התהום ע"כ בזיבחא גמירי ר"ל אע"ג דעביד עבודה בגוף הזבח וממילא ל"ש בעלים ול"ש בכהן שאינו בעליו דכיון דעביד איזה עבודה אין חילוק בין בעלים לאחר כנ"ל בפירוש דברי התוס' ובגליון הש"ס הקשה על דברי התוס' הא אין חילוק אם הזורק הוא הבעלים או כהן אחר ולפי מ"ש הוא באמת תירוץ התוספות. ומ"ש עוד בגליון הש"ס הא טמא מותר לשחוט לכאורה אינו מובן דמשמע דהא דטמא מותר לשחוט מדאורייתא דוקא כשאינו נוגע בבשר והתוס' כאן דמיירי שלא ידע שהוא טמא וא"כ לא ידע ליזהר ובודאי נגע בבשר ועיין בחולין (דף ב' ע"ב) מוכח כן דאי נגע בבשר פסול מדאורייתא וע"י סכין ארוכה אסור מדרבנן שמא יגע ובתוס' שם ד"ה דליתיה קמן כתבו דרוב פעמים נגע [וע"ש בגליון הש"ס ובמ"ש שם בעזה"י בחידושי] ונ"ל בכוונתו דכיון דאין איסור אלא היכי דנגע בבשר הוי טומאת בשר ולא טומאת הגוף ובלא טומאת התהום מרצה ציץ ואיסור טומאת הגוף לא שייך בשחיטה דהא היכי דאינו נוגע בבשר דליכא טומאת בשר מותר לשחוט מדאורייתא ולטומאת הגוף לא חיישינן כנ"ל כוונת הגליון בזה ומ"מ אפשר לומר לדעת התוס' דס"ל דאע"ג דהיכי דאינו נוגע בבשר מותר לשחוט מדאורייתא מ"מ היכי דנוגע כיון דבשעת שחיטה נגע ושחיטה עבודה היא לכמה דברים אע"ג דאם אינו נוגע הותרה לו טומאה מ"מ היכי דנוגע דלא הותרה בה טומאה הוי טומאת הגוף דעביד עבודת השחיטה בטומאה דלא הותרה בה כנלענ"ד:

תוכן העניינים

גנזי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה