גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף עו.
ד"ה בשלמא וכו' וא"ת למ"ד עלאה גבר וכו'. עיין במהרש"א ומ"ש אף לדברי המתרץ נ"ל דר"ל דמוקי חרס ברותחת מ"מ מודה לסברת המקשה דבצוננת הרוטב מרתח לחרס א"כ ה"ה בשפוד נימא דמרתח לשפוד לכן כ' מהרש"א אח"כ וא"כ הוא דהמתרץ מודה לסברא זו תקשה גם למ"ד תתאה גבר אע"ג דע"כ מוקי בחרס רותחת מ"מ הא מודה לסברא זו אכן מ"ש מהרש"א ויש בשר הפסח למטה ולמעלה משפוד לא הבינותי דהא ממ"ש התוס' א"נ מבפנים אינו רותח כבחוץ משמע דלא קשה להו אמאי שחוץ מן הפסח מפיו או מאחוריו דאותו חלק אינו נוגע בפסח וכדאיתא בריש פרקין דאין איסור אלא במתכות דחם כולו גם מה שבתוך הפסח וא"כ כיון שפי הפסח למטה וכמ"ש התוס' בריש פרקין אין בשר הפסח לא למעלה ולא למטה משפוד אלא מצדדיו ונ"ל דלכן לא הקשו אלא למ"ד עלאה גבר דס"ל דנוגעין הוי כעלאה וכמ"ש רמ"א ביו"ד סי' ק"ה ס"ג דלא הוי כתתאה וס"ל להתוס' דהוי כעלאה ממש ודו"ק:
שם ד"ה אלא למ"ד וכו' משום דקשיא לי' וכו'. עיין במהרש"א עד ואח"כ מבשל וכו' לכאורה משמע מלשון זה דדוקא אחר שבלע מבשל ובאמת אין להם שייכות זה לזה ובתוס' לעיל כתבו בלשון וה"ה ור"ל דכמו דאמרינן לענין בליעה דקודם שמצנן אותו בלע כ"ק ה"ה דאמרינן לענין שיבשל אותו דאחר שהוחם מבשל כ"ק ונ"ל שגם כוונת מהרש"א כן ומ"ש ואח"כ ר"ל אחר שהוחם אותו ודו"ק: