גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף עה.
ד"ה וגרפו וכו' ותירץ ר"י וכו'. עיין מהרש"א עד ואין להקשות וכו'. ולא הבינותי קושייתו דהא החילוק מבואר בגמרא דגחלים הם אש ולא עצים ותנור גרוף הם יותר עצים מגחלים כמ"ש התוס' שחומו מהשלהבת ולכן לענין ערלה שתלוי אם הוא עצים חמיר תנור גרוף מגחלים אבל לענין פסח אאש קפיד רחמנא הוי גחלים טפי אש מתנור גרוף אלא דלולי המיעוט ה"א דאפילו תנור גרוף הוי אש אע"ג דאליבא דאמת לא הוי עצים והמיעוט ממעט תנור גרוף דלא הוי כ"כ אש כמו גחלים הוי שפיר צלי אש ודו"ק: (שם) ותימה לר"י וכו'. עיין מהרש"ל ומהרש"א ולכאורה אין דבריהם מובנים שהרי נראה דהתוס' מקשים דהתם אמרינן דכשאבוקה כנגדו אסור וכאן מסיק דבתנור גרוף מותר ומה בין זה לזה דכיון דאמרינן התם דחום האבוקה אסור וחום התנור ג"כ חום שלהבת האבוקה הוא ואמאי מותר כאן וא"כ מה מקשה מהרש"ל דהתם משמע דאין איסור אלא באבוקה כנגדו ולא בתנור גרוף דאכתי קשה טעמא מאי וזהו קו' התוס' ונ"ל דכוונת מהרש"ל דע"כ צ"ל התם דהטעם הוא דבאבוקה כנגדו בא השלהבת אל הפת מעיקר העצים משא"כ בתנור גרוף אע"פ שהוא מחמת חום שלהבת האבוקה מ"מ אינו בא מעיקר העצים וזהו שסיים מהרש"ל דהוי עיקר האיסור ומהרש"א תירץ דמשמע להו להתוס' דתנור גרוף דמי לאבוקה כנגדו והתם מיירי באבוקה בל' תנור וה"ה תנור שנתחמם מחמת שלהבת האבוקה דעדיף מגחלים לוחשות והוי כאבוקה כנגדו ודו"ק:
שם ד"ה נכוה וכו' תימה וכו'. עיין במהרש"א עד ומיהו ק"ק וכו'. ולענ"ד נראה לתרץ דקיי"ל לחומרא ילפינן ועוד נלענ"ד דבמכוה מרבינן ממכוה מכוה לכן לא משמע דמרבינן שהם אש אלא אדרבא מרבינן דאע"פ שאינם אש ולא אתיין מאש אתיין ממכוה אבל בפסח דממעטינן מצלי אש משמע דממעטינן דלאו אש נינהו לכן ילפינן מיניה אבל גחלת דלא ממעטינן לעיל מצלי אש וע"כ משמע דא"א למעטו מאש לכן שפיר הקשו התוס' בדבור שאח"ז דנימא גלי רחמנא במכוה וגמרינן מיניה ודו"ק:
שם ד"ה הא לא"ה וכו'. עיין מהרש"ל ומהרש"א ולענ"ד קושיא א' של מהרש"ל היא כעין קושייתו שהקשה בד"ה וגרפו וע"כ התוס' לא חשו לזה וס"ל דאפשר לומר דתנור גרוף חמיר מגחלים לוחשות וע"ש במהרש"א וקושיא ב' של מהרש"ל היא כעין קו' מהרש"א קודם לזה בד"ה וגרפו שיהי' ערלה ופסח סברות הפוכות וכבר כתבתי בעזה"י הנלענ"ד לתרץ ודו"ק ואין להאריך: