גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף עד:
תוס' ד"ה שאני לב וכו' דמבחוץ וכו'. עיין במהרש"א עד ליכא לפרושי במסקנא נמי וכו'. נ"ל דמה שכ' במסקנא נמי היינו במסקנא זו דשאני לב דשיע ולא הוי אמרינן כפירש"י דאפילו בקדרה נמי שרי אבל במסקנא דמולייתא שריא דכבולעו כך פולטו אה"נ לר"י בשם ר"ת שהביאו התוס' אח"כ דוקא לצלי מותר ולקדרה אסור דלא אמרינן שיע וכ"כ התוס' בפירוש בחולין (דף ק"ט ע"א) ד"ה הלב ע"ש:
שם ד"ה אסמיק וכו' ועוד דהתם משמע וכו'. עיין במהרש"א מה שהקשה על התוס' ועל הטור וסיים ודברי הרא"ש נכונים בזה ע"ש. והנה הב"י כ' על דברי הרא"ש וכך הם דברי רבינו משמע דס"ל דלאחדים המה וכן נלענ"ד דדברי הטור הם דברי הרא"ש ממש שכ' קודם לזה בסי' י"א גבי פלוגתא דרב אחא ורבינא אומצא דאסמוק מחמת מכה שהוכתה הבהמה מחיים וכו' והיינו כדברי הטור ממש ולא מסתבר לומר שחזר בו אח"כ בסי' י"ב ממ"ש בסי' י"א וצ"ל דמ"ש בסי' י"ב גבי דין חלייה ובהאי אומצא דאסמיק פליגי לעיל היינו דלענין הך דלעיל אין חילוק בין נצרר מחמת מכה או מחמת חלייה אידי ואידי יוצא ע"י חתיכה ומליחה לכ"ע וגם ע"י גומרי לדידן אבל בהך דהכא לא ניחא להו לומר דהיכי דאסמיק קודם לכן ע"י מכה יוצא אח"כ ע"י חומץ וכמ"ש התוס' דהתם משמע שהחלא מצמית צמית ולא ניחא להו לחלק בין אסמיק או לא ובכל ענין עכ"פ החומץ מותר לכן הוכרחו לפרש דאסמיק ע"י החומץ דכיון דשהה בתוכו עד דאסמיק נעקר הדם לצאת ויוצא ואוסר החומץ כנלענ"ד ונתיישבו דברי התוס' ודברי הטור ודו"ק: