גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף מח.
רש"י ד"ה אבל הכא וכו' וה"פ ר"א סבר שרי לאפותה וכו'. ר"ל ומודה ר"א דאין מוזהר עליו ושרי להניחה עד הערב אלא דס"ל דאם רוצה לאפותה שרי או דפליגי אי טובת הנאה ממון ודו"ק:
שם
ד"ה מלתא דקשיא וכו' אפ"ה וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד נראה לתרץ דר"א ודאי לא אסיק אדעתי' דר"י לית לי' הואיל כמו דלא אסיק אדעתי' דס"ל לר"י טובת הנאה אינה ממון והי' ס"ל לר"א בפשיטות טובת הכאה ממון ואמרינן הואיל ור"י אע"פ שהי' יכול להשיב לו דלית לי' הואיל ומוטב לעבור על ב"י עדיפא השיב לו דליכא ב"י כלל דס"ל טובת הנאה אינה ממון ודו"ק: