גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף מד.
מד/א
רש"י ד"ה אפילו חמץ נמי דהא אמרינן וכו'. עיין בפ"י מ"ש לפרש דברי רש"י לשיטתו ולענ"ד נראה לפרש דברי רש"י בפשיטות דס"ל דעירובו היינו שאינו אוכל מן התערובות אלא כזית וכמו שמקשה אביי לרב דימי דמשמע ליה בהך דמקפה שאינו אוכל אלא כזית ודוקא לרבנן דחה רב דימי דמיירי בכזית בכא"פ אבל לר"א דמיחייב בכותח אע"ג דליכא כזית בכא"פ ע"כ היתר מצטרף לאיסור וגם ר"א מודה דלית בהו כזית בכא"פ ואפ"ה מיחייב ועיין עוד בפ"י מ"ש לרש"י אמאי צריך בבל תקטירו ב' פסוקים אחד להיתר מצטרף לאיסור וא' לעירובו ובחב"פ א"צ אלא פסוק א' ולענ"ד אפשר לומר בדרך פשוט דבאכילה לא שייך לחלק בין מעורבים לכל א' ניכר דהא ע"כ מיירי כשאוכלם ביחד דאל"כ פשיטא דאין מצטרפין כדלקמן (דף מ"ה ע"א) וא"כ ע"כ נתערבו בלעיסה ובבליעה אבל בהקטרה לא שייך זה ודו"ק:
שם תוס' ד"ה לענין וכו' וא"ת וכו'. עיין במהרש"א וכ' הצל"ח דלא ידע שותא דידי' דלתירוץ התוס' כל דחמץ אצטריך לתערובות ולאיסורא ע"ש ואנכי שותא דהצל"ח לא ידענא דהא משמע דר' יוחנן לא ס"ל כר"א ולחכמים תערובות חמץ מדרבנן ודברי מהרש"א מבוארין דהתוס' הקשו דהא ר' יוחנן דריש כל לכן גם כאן אמאי לא דריש וע"ז הקשה מהרש"א דאפשר גם כאן דריש לחצי שיעור היכי שהוא בעין וליכא למימר דלזה לא צריך קרא דלמדנו משם א"כ גם לתירוצם קשה דנילף משם ומ"ש ויש ליישב אפשר לפרש בכמה דרכים ואין להאריך:
שם ד"ה מקום וכו' והואיל דלא וכו'. עיין במהרש"א עד כמ"ש לעיל בפרק כ"ש (דף ל"ג ע"ב) כצ"ל: