גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף לד.
תוס' ד"ה בשליקתא וכו' ואומר ר"ת וכו'. עיין מהרש"א ומהר"ם מ"ש איך יפרש רב הונא משנה זו דתרומות ומ"מ צריך טעם לר"ה אמאי אוסר כשהן כבר מאוסות ואפשר דכיון שאין דרכם לימאס גזר אטו שאינם מאוסות: (שם)
ד"ה טהרו מלטמא וכו' דתנן במסכת בכורים וכו' עיין מהרש"ל ומהרש"א ודברי מהרש"ל בשם הרמב"ם סתומים ובדברי הרמב"ם שם מבואר שמפרש דבכורים הוי דבר שיש לו מתירין ואוסרין תערובתן בכ"ש וכ זרע התערובות של הבכורים אסורים הגידולין בירושלים מלאכול בתורת חולין כיון שיכולין לאכלן בתורת בכורים הוי דשיל"מ ואף לזרים שאסורים לגמרי מ"מ כיון דהוי דשיל"מ גבי כהנים אסורים גם לזרים. ומ"ש מהרש"א ולענין שאוסר בכ"ש וכו' אינו ענין לכאן דלפיר"ש לא מיירי כאן מתערובות אלא אגב מייתי כל דברי ר"ש. ומ"ש התוס' לעיל וטעמא לפי שמדאורייתא וכו' הלשון דחוק ונ"ל דצ"ל שמדאורייתא אין תרומה ומעשר נוהג בהם לכן חייבים וכו' ודו"ק:
שם ד"ה למהלי וכו' בדם ובבעלים. נ"ל דמ"ש בבעלים ע"כ אין ר"ל שנטמאו הבעלים כמ"ש רש"י ע"ב ד"ה ובבעלים דזה לא שייך אלא בפסח דנאכל למנוייו אבל חטאת נאכל לכהנים ולא שייך לומר שנטמאו כולם ואי מתו הבעלים דהוי חטאת שמתו בעליה אם מתו קודם זריקה לא הי' נזרק הדם ואם מתו אחר זריקה כיון שנזרק הדם בהכשר לא שייך שיפסול אח"כ ושפיר נאכל הבשר אם לא שמתו הבעלים קודם שנזרק והכהן לא ידע וזרק הדם וגם בזה צ"ע דאפשר דהוי פסול בגופו כיון שנזרק הדם בפסול כמו פגול לכן נ"ל דבבעלים שיגרת לישנא הוא ועיקר קושייתם דלמא היינו בדם ודו"ק: