גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף כט.
רש"י ד"ה את יום וכו' יש טועים וכו' עיין במהרש"א עד ולא קשיא להו הכא וכו'. ולא הבינותי דהא בפירוש כ' רש"י בד"ה וי"א דבמקום שאין קרן אין חומש ואין מעילה ומשמע דפשיטא לי' דכרת ומיתה אין פוטרין מקרבן אלא כיון שפוטר מתשלומי קרן ממילא פטור גם מחומש וקרבן והיינו כתירוץ התוס' ד"ה ר' נחוניא ודו"ק:
שם תוס' ד"ה מאן י"א וכו' א"כ לר' וכו'. אע"ג דר' לא ס"ל כר' נחוניא ב"ה שהרי דריש בכריתות (דף כ"ג ע"ב) דחייב מעילה אחלב היינו בזה אי כרת פוטר מתשלומין דפליגי תנאי על רנב"ה ס"ל לר' כמותם אבל בהזיד במעילה דלא אשכחן דפליגי תנאי בדבר עד ר' משמע דס"ל לר' דכל הקדמונים ס"ל כוותי'. ועיין במהרש"א עד לקמן וזהו שהקשו וכו' כצ"ל. וע"ש עוד עד וכ"נ שזה דעת רש"י ולקמן (דף ל"ב ע"א) ברש"י ד"ה כר' נחוניא הוכיח דרש"י לא ס"ל כחזקי' וכ"כ כאן ברש"י ד"ה את יום ע"ש: (שם) ד"ה ר' נחוניא וכו' הקשה ריב"א וכו'. עיין במהרש"א ולא הבינותי דלדבריו איך שייך קו' ריב"א אחר שכתבו דהכא בשוגג איירי ואפ"ה פוטר מדתנא דבי חזקי' דהא לפ"ז תקשה בפשיטות אמאי פוטר דא"כ לא תמצא חטאת לעולם גם מ"ש דמקרי לא שב מידיעתו הוא תמוה לענ"ד דאי מקרי לא שב מידיעתו לכ"ע פטור מקרבן ומה ענין רנב"ה לזה ובאמת התוס' בשבת שם דחו פירש"י שפירש דהזיד בכלי דא"כ הוי לא שב מידיעתו ולא שייך קרבן ולא ניחא להו לתרץ דלא אתיא כרנב"ה דאין ענין רנב"ה לזה דכ"ע ס"ל דלא שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו גם מ"ש בהזיד בחמץ אי הוי שב מידיעתו גבי הקדש הוא מחלוקת התנאים בחולין (דף ה') ובהוריות (דף י"א) וליישב קו' התוס' לפירש"י שם נלענ"ד דס"ל לרש"י כמ"ש הרמב"ם בפ"ג מה' מעה"ק ה"ד דדוקא כשהוא מפורסם והורגל לעבירה אין מקבלין ממנו קרבן על עבירה זו ואין כאן מקום להאריך בזה ודברי התוס' דהכא נלענ"ד לפרש דחיוב מיתה שהי' חייב במזיד על עבירה זו גופא פשיטא להו דאינו פוטר אותו בשוגג מקרבן דבהכי חייב רחמנא אלא דהי' אפשר לומר דמ"מ אם יש עליו חיוב מיתה גם מצד אחר פוטר אותו מקרבן על עבירה זו בין שהיתה העבירה האחרת בשוגג או במזיד דלא שאני להו כלל כמ"ש בריש דבריהם דאפילו מיירי בשוגג בחמץ פטור לכן הקשו מהתם דאיכא חיוב סקילה על הכלי ואינו פוטר אותו מחויב חטאת על האוכלין ודו"ק: