גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף כח:
ד"ה א"כ וכו' הלשון דחוק.
נ"ל דכוונתם דלשון א"כ מה ת"ל דפסוק לא תאכל הוא מיותר לר"ש ודרש בו דרשה אחרת וכאן לא נזכר מדרשה אחרת והול"ל בקיצור והלא כבר נאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות בשעה שישנו וכו' לכן תירץ רשב"א דר' יהודה דריש לשון עליו על הפסח ומפרש על שחיטת הפסח כמ"ש רש"י ד"ה לא תאכל לכן הוצרך ר"ש לומר א"כ מה ת"ל לא תאכל עליו ור"ל מה דרשינן מעליו ומפרש כיון דכתיב אצלו שבעת ימים תאכל מצות גם עליו קאי על שעת אכילת הפסח לכן הקשו התוס' אח"כ אמאי אצטריך קרא להכי כנ"ל בכוונתם ודברי מהר"ם אינם מובנים לי ע"ש:
שם ד"ה וחד וכו' ואור"י וכו'. עיין במהרש"א וצ"ל דמה שדרש ר"ש שנתחמץ מחמת ד"א לכרת ע"ז ליכא מיעוט ולענ"ד אפשר לומר דמשמע להו להתוס' דמה שמרבינן בתוך הפסח הוי כעיקר חמץ ונתרבה גם לכרת אבל מה שמרבינן ימים אחרים לפני פסח ולאחר הפסח אע"פ שאין מחלקין ביניהם לענין הנאה מ"מ לא נתרבה לכרת וטעם הדבר כיון דבתוך הפסח כתיב כרת קאי לכל מה שאסור בתוך הפסח אבל לפני ולאחר פסח אע"פ שנתרבו לאיסור ומשמע איסור הנאה מ"מ כרת לא שמענו ודו"ק:
שם ד"ה מחמת וכו' שנילושה ביין וכו'. ר"ל כמ"ש רש"י (דף ל"ו ע"א) ד"ה אין לשין דא"א לו לבא לידי חמץ גמור אלא חמץ נוקשה לר"ג מיד ולחכמים כשישהה שיעור חימוץ וכמ"ד (בדף מ"ג ע"א) נוקשה בלאו ודו"ק: (שם) ד"ה כל ערל וכו' פשיטא שחייב וכו'. ר"ל אע"פ שאסור בפסח הא חייב לעשות תשובה ולהקריב פסח ולאכול מצה ומרור אלא שאינו ציית א"כ גם מצה לא יציית ותירצו כשעשה תשובה אחר זמן הקרבת הפסח: