גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף כד.
תוס' ד"ה הקישא וכו' וי"ל וכו'. עיין במהרש"א עד וק"ק וכו' והנה מדברי רש"י בד"ה מקרא קמא משמע דמדר"א נפקא לן איסור לאו גם להנאה דאכל מה דנפיק איסורא מבאש תשרף אתיא לאו מדר"א ומה דאמר ר"א על אכילתו הוא לאו דוקא ה"ה הנאה. ועוד נראה מדבריו בד"ה לא ביערתי ובד"ה הקישא דמלא תוכל לחוד לא נפקא אלא דלא תוכל מגלה דלא ביערתי אתי ללאו ולא לוידוי לחוד ולכן צריך הקישא קודש למעשר. עוד אפשר לומר בדעת רש"י דס"ל דאין לוקין על שום הנאה וכדעת הרמב"ם פ"ח מהמ"א הט"ז ועמ"ש בעזה"י בפ"כ ח"ג אות ב' ולכן א"צ כלל לאו להנאה ודו"ק: