גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף כג:
ד"ה חלבה וכו' וגבי נוגע בנבלתה וכו'. לפי אוקימתא זו ניחא דלר"י הגלילי לא צריך קרא לענין טומאה אבל לפי אוקימתא דלעיל צריך טעם דלא צריך לריה"ג קרא דטהורה ועיין מהרש"ל ומהרש"א בתוס' ד"ה ומה חלב ודו"ק:
שם תוס' ד"ה ומה חלב וכו' דלטומאה וכו'. עיין במהרש"א עד דלרי"ה לא הוי וכו' כצ"ל. ומ"ש אין זו ראי' לדבריהם כוונתו דלכאורה הביאו התוס' ראי' לדבריהם דחלב הוא בכלל נבלה מדלא צריך קרא לטומאה וכמ"ש לעיל (דף כ"ב ע"א) ד"ה והרי לזה כ' מהרש"א דאינו כן דהיא גופא קשה מנ"ל דלרי"ה א"צ קר לטומאה אע"כ דאין זו ראי' לדבריהם והנה לא ביאר מהרש"א מנ"ל באמת לרי"ה דחלב טהור כיון דמסתמא טמא וקרא לא אתי לטהר אלא להיתר הנאה ועיין במהרש"ל מ"ש לתרץ אמאי לא נימא דקרא אתי לטהר ונ"ל דממילא נשמע גם לטהר דהא כתיב יעשה לכל מלאכה ומשמע שאינו מטמא עכ"פ בחולין וכדברי ר"ע וכיון דס"ל דממילא אין חילוק בין גבוה להדיוט ממילא טהור גם לגבוה ועוד אפשר לומר דכיון דע"כ קרא אתי להיתר הנאה לגבוה ולהדיוט וכמ"ש מהרש"ל ע"כ שהוא טהור דהא משמע שמותר לעשות בו מלאכת גבוה ועכ"פ דברי מהרש"ל הם לנו קילורין לעינים בזה ולא ידעתי אמאי כ' מהרש"א דמהרש"ל הבין הסוגיא בע"א ודו"ק: (שם) גמרא ותיפוק ליה מנבלה וכו'. עיין במהרש"א ואזיל לשיטתו לעיל ע"א דמיהיו לא משמט אלא לכתחלה אבל לפי סברת מהרש"ל שם אי לאו לכם הוי אסרינן מיהיו אפילו נזדמנו דא"א לומר דא"כ הו"ל למכתב לא יאכל כמ"ש מהרש"ל לעיל דהא השתא אמרינן דאין חילוק בין לא יאכל ללא יאכל ודו"ק: