גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף כג.
רש"י ד"ה מערבין וכו' הואיל ואי מיתשל וכו'. עיין במהרש"א ונלענ"ד דס"ל לרש"י דלמאי דמסקינן אליבא דסומכס הואיל ואי מיתשל גם ת"ק ס"ל כן בנזירות אלא דסומכס ס"ל דבתרומה לא שייך זה דהא כי מיתשל עליה הדרא לטיבלא ואסור להפריש תרומה אפילו בין השמשות דגזרו על השבות ביה"ש לכן אוסר לישראל בתרומה ות"ק ס"ל שלא גזרו על השבות ביה"ש ומותר לשאול ולהפריש ביה"ש תרומה אחרת ודו"ק:
שם תוס' ד"ה נזרו וכו' ואינו מגלח על נזירת אביו. הקשה בגליון הש"ס הא ר"י ור"מ ס"ל דבכל ענין מגלח על נזירות אביו ע"ש והיינו לפי פי' התוס' שם ד"ה ת"ש ע"ש ולענ"ד י"ל דלספרים שגרסו כן י"ל דס"ל כפירש"י שם דר"מ ור"י ס"ל דכשהי' נזיר בחיי אביו אינו מגלח על נזירות אביו אבל הא קשיא לי דשם מבואר דהלכה היא בנזיר ואם נפרש דהלכה היא דבן מגלת על נזירות אביו איך אתי נזרו ומפקע מיניה ואם הלכה היא דבת אינה מגלח ל"ל נזרו וצ"ל דס"ל דקרא דנזרו ממעט סתם והלכתא אתי דמגלח למר כשהיה נזיר בחיי אביו ולמר כשנזר לאחר מיתת אביו ולמר בן ומה שנשאר שלא נתרבה מהלכה נתמעט מנזרו דהיינו למר כשנזר לאחר מיתת אביו ולמר כשהיה נזיר בחיי אביו ולמר בת ודו"ק: (שם) רש"י ד"ה וצריכי דאי כתב וכו'. כ"ה בגמרא ביצה (דף ז' ע"ב) אכן התם עביד צריכותא על האיסור אבל כאן דמיירי מלך שבא להתיר דשל אחרים אתה רואה הול"ל בהיפך דאי כתב שאור משום דאינו ראוי לאכילה ואי כתב חמץ משום דאין חימוצו קשה וצ"ל דרש"י נקט לשון הגמרא דהתם וממילא נדע לומר כאן בהיפך.
וצ"ל דכיון דגלי קרא בשאור שאין חילוק בין כבשתו או לא ה"ה בחמץ וכמ"ש התוס' (דף ה' ע"ב) ד"ה משום ע"ש: