גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף כב:
ד"ה ואמ"ה וכו' לכתחלה בחנם נמי וכו' כצ"ל:
שם חשיב כמו לא אפשר וכו'. ק"ל דא"כ אפילו נימא צער בע"ח לאו דאורייתא מ"מ הוי אפשר ולא מיכוון דמותר לאביי וללישנא בתרא היינו פלוגתייהו דר"י ור"ש וקיי"ל כר"ש דמותר וכן פסקו הפוסקים ביו"ד סי' קמ"ב ונ"ל דאי לאו דאורייתא לא הוי אלא משום איבה כדאיתא בגמרא שם וכיון דיי"נ הוא אפשר לו להשמט וליכא איבה לכן אסור ולפי מ"ש התוס' לקמן (דף כ"ה ע"ב) ד"ה לא אפשר דהיכי דאיכא פסיק רישא אסור א"כ אפשר לומר ללישנא בתרא דבלא אפשר מודה ר"י דשרי א"כ גם פ"ר שרי ואם כן אפשר לומר דגבי יי"נ הוי פ"ר לכן אי צב"ח לאו דאורייתא דהוי אפשר אסור ואי דאורייתא דהוי לא אפשר מותר אבל לל"ק דפליגי ר"י ור"ש בלא אפשר וכמ"ש התוס' שם משמע דבפ"ר אפילו בלא אפשר אסור ואפשר דמ"מ קיל בלא אפשר ומותר אפילו בפ"ר ודו"ק וצ"ע:
שם ד"ה לכם וכו' הקשה הר"י מקורבל וכו'. עיין במהרש"א עד ויש להגי' על דבריו וכו' וכוונתו דמ"ש מהרש"ל דאי לא הוי כתיב אלא ב' ערלים ולכם הייתי אומר לכם בא לנטוע לרבים אין כוונתו דמשום דכתיב ב' ערלים הייתי אומר דלכם בא לנטוע לרבים אבל אי לא הוי כתיב אלא חד ערלים לא הייתי אומר דאתי דלא נימא לכם כתיב ולכם אתי לנטוע לרבים אלא דלכם אתי להתיר דאין הדבר כן אלא דאפילו אי לא הוי כתיב רק חד ערלים הוי אתי לכם לנטוע לרבים אלא דהשתא ר"ל אי לא הוי כתיב אלא חד ערלים ניחא לן טפי למימר הכי דלא הוי ידעינן נמי איסור בצביעה דהוי אמרינן דההוא חד ערלים אתי לאיסור הנאה דלא נימא דלכם אתי להתיר הנאה ולכם לנטוע לרבים ומהרש"ל קאמר דאי הוי כתיב ב' ערלים הוי ידעינן צביעה ולא הדלקה ומהרש"א מיישב דאע"ג דאי לא הוי כתיב רק לא יאכל ולכם ה"א דאתי להתיר הנאה ולא הוי ידעינן דאתי לנטוע לרבים אבל אי הוי כתיב חד ערלים או תרי ערלים דע"כ ידעינן דלכם אתי לנטוע לרבים אין לנו לומר דפסוק א' לא אתי לשום דרשא אלא לגלות על לכם דאתי לנטוע לרבים אלא כיון דנתגלה לנו דלכם אתי לנטוע לרבים נשאר לא יאכל וחד ערלים והוי ב' פסוקים ואתי להנאה ולצביעה ועם ב' ערלים הוי ג' פסוקים וידעינן נמי הדלקה אע"כ מדצריך ג' ערלים משמע דאי לא כתיב ג' ערלים ה"א דבאמת לא אתי לכם לנטוע לרבים אלא להפקיע ממשמעות דלא יאכל ולא הוי אלא תרי קראי [וה"ה אי לא הוי כתיב אלא חד ערלים לא הוי אלא חד קרא] לזה הקשה שפיר הר"י מקורביל דאפילו אי לא הוי כתיב אלא ב' ערלים ע"כ הוי ידעינן דלכם אתי לנטוע לרבים והוי ג' קראי לאיסור דאל"כ לא לכתוב אלא לא יאכל וחד ערלים ויש חסרון במהרש"א וצ"ל לא לכתוב לכם ולא חד וכו']. ומ"ש מהרש"ל לחזקיה נימא דע"כ מדשני קרא לכתוב לא יאכל לא אתי לכם אלא לנטוע לרבים ול"ל ג' ערלים ע"ש לכאורה יש להקשות כן גם לר' אבהו דאע"ג דלא יאכל נמי איסור הנאה משמע מ"מ אפשר לומר דלכם מפקע ממשמעותיה אבל כיון דשני קרא לכתוב לא יאכל מגלה דלא יפקע לכם ממשמעותו אכן לקמן (דף כ"ג ע"ב) דאמר א"ב וכו' משמע דלר' אבהו אין חילוק כלל בין לא יאכל ללא יאכל צ"ל דס"ל להגמרא דשינוי זה אינו ייתור ומ"מ משמע הלשון איסור הנאה ויכולין לומר דלכם מפקע מהמשמעות ודו"ק:
שם וערלים לשום דרשה וכו'. עיין במהרש"א עד כיון דאוקי לאוקמא באיסור צביעה ר"ל דכיון דלא יאכל לאיסור אתי מסתבר לאוקמא גם ערלים לאיסור ומ"ש וכן בתרי ערלים אפילו לפי סברתם דהשתא וכו' ר"ל דמלא יאכל הוי משמע כולהו ולכם ממעט כולהו א"א לאוקמא ערלים לשום דרשה דתרווייהו ודאי א"א לאוקמא לשום דרשה וכדמסיק וע"כ חד לגופיה ע"כ גם השני לגופיה כנ"ל לפרש דבריו אבל לא ידעתי מי דחקו לפרש כן דברי התוס' דהא אפשר לפרש דכל זמן שיש דרשה בגופיה לא מוקמינן לשום דרשה ולכן אי לא הוי כתיב לכם רק לא יאכל וערלים הוי אסרינן מלא יאכל כולם וע"כ ערלים לשום דרשה אבל באם מלא יאכל לא משמע אלא איסור הנאה אין לנו לומר דערלים לשום דרשה אלא לצביעה ולהדלקה וכן לפי סברתם דהשתא דמלא יאכל משמע לאסור כולם כיון דכתיב לכם להתיר כולם אין לנו לומר ערלים לשום דרשא אלא חד לאיסור הנאה וחד לצביעה ולכם לא אתי לנטוע לרבים אלא שלא נאסר מלא יאכל גם הדלקה אבל השתא דכתיב ג' ערלים ע"כ לכם לנטוע לרבים ואם היינו מפורשים דבאמת מ"ש באם מלא יאכל לא נפקא רק איסור הנאה לית לן לאוקמא ערלים לשום דרשה היינו כיון שיש דרשה בגופי' לא הי' צריך אח"כ לומר כיון דחד מינייהו לגופי' דתרתי שום דרשא לא ידעינן ובתלתא ערלים לא ידעינן שום דרשא בכולהו וכו' ודו"ק: