גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
פסחים · דף י.
ד"ה הלך וכו' ואם נגעו שניהם באחד וכו' כצ"ל:
שם ד"ה ספק על וכו'. עיין במהרש"א עד גם הר"ש וכו' ועדיף הכא בספק על מ"ב בתים וכו' כצ"ל. ובעיקר דבריו משמע דבאד"א כשנפל לב' קדרות וא"י לאיזהו נפל כשבאו לישאל בזא"ז מעמידין כל א' אחזקת היתר וכן כשספק אם נפל אד"א לקדרה או ספק אם לקדרת היתר נפל או לקדרת איסור מעמידין הקדרה בחזקת היתר ולא משמע כן ביו"ד סי' קי"א ע"ש דמבואר דבאד"א כשלא נתבטל מדאורייתא אסרינן מספק ומ"ש בשם התוס' פרק הערל נ"ל שהוא מ"ש (בדף פ"ב ע"א) ד"ה שתי קופות ע"ש אבל מ"מ כתבו שם דבסאה אחת אפילו ר"ל שרי בלא רביי' דסמכינן אחזקת חולין שבקופה ע"ש ולא כתבו דאפילו בתרומה דאורייתא שרי בין לר"י ובין לר"ל וע"כ דבתרומה דאורייתא לא סמכינן אחזקה זו גם הר"ש פ"ז דתרומות מה"ו אלא דגבי שבילין אמרינן תרי שאני אומר משום דאוקימנא גברא בחזקת טהרה אבל מ"מ עיקר הטעם משום דהוי ספק טומאה בר"ה והארכתי בעזה"י במקום אחר בטעמא דלא מוקמינן באד"א בחזקת היתר דאפילו בספק נפל ע"כ מיירי כשיש מקום להסתפק וממילא איתרע חזקת היתר וכאן אין מקום להאריך בזה ועיין בטור וש"ע סי' תל"ט ס"א מבואר בט' צבורים של חמץ וא' של מצה דכשלא ביטל צריך לחזור ולבדוק ולהרמב"ם אפילו ביטל ולא מוקמינן הבית בחזקת בדוק ועיין פ"י לעיל ע"ב ד"ה היינו תשע שהאריך במ"ש התוס' שם דגבי תשע חניות ליכא חזקת היתר וכ' שלא כתבו כן אלא דרך קושיא מנ"ל להגמרא לומר בפשיטות היינו תשע חניות וגם כאן נלענ"ד דס"ל להתוס' דמיירי כשביטל ומ"ש אוקמא אחזקת בדוק ר"ל דע"כ שבבדק איירי וכמ"ש התוס' שם ודו"ק:
שם ד"ה ספק ביאה וכו' ונראה לר"י וכו'. עיין במהרש"א עד וק"ק וכו' ולענ"ד אפשר לומר כוונת התוס' לעיל ספק ביאה מר"ה דטהור לרבנן פ"ו דטהרות מ"ב או דס"ל דספק ביאה טומאה לשם קיל וצ"ע בזה ודו"ק: (שם) ד"ה חולין וכו'. עיין במהרש"א עד בתחלה ומ"ש בחנם וכו' כצ"ל: