גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
עירובין · דף מה:
ד"ה ובלבד וכו' דכל ד"א וכו'. עיין מהרש"ל ומהרש"א ונלענ"ד דדעת מהרש"ל דאסור גם להכניס מחוץ מד' אמותיו לתוך ד' אמותיו כגון אי מיגנדר לו חפץ חוץ לד"א אסור לו להכניסו לתוך ד"א ולזה אינו מועיל דחפציו כרגליו דהא גם רגליו אם יצא חוץ לתחום יש לו שם עכ"פ ד"א ומעתה גם גבי כלים נימא אי מיגנדר אמה או ב' חוץ לד"א מותר להביאו לתוך ד"א וע"כ צ"ל דהנך ד"א שהיו בו מעיקרא נעשו כרה"י לכן אסור להביאם לתוך ד"א משא"כ אדם דמותר לילך מרה"ר לרה"י וזהו כוונת מהרש"ל במ"ש למה לא יושיט מחוץ לד"א ויביאו אצלו כמו שהדין גבי תחומין ר"ל שיש לכל היוצא מתחומו ד"א במקום שהוא שם ע"ש ודו"ק ומהרש"א הבין מדברי מהרש"ל דמאיסור הוצאה מד"א מיירי ומ"ש כמו שהדין גבי תחומין ר"ל הך דהי' מודד ובא שהביא רש"י דמותר לטלטל בכל העיר ולפי מ"ש נתיישבו בעזה"י דברי מהרש"ל. והנה לטעם דחפציו כרגליו גם דרך מלבוש וביו"ט אסור ולטעם דהוי כרה"י אין אסור אלא בשבת ודרך משאוי וא"כ להוציא מד"א גם ביו"ט ודרך מלבוש אסור ולהכניס לתוך ד"א אין אסור אלא בשבת ודרך משאוי וא"כ הי' יכול מהרש"ל לומר שצריך טעם דחפציו כרגליו לאסור להוציא ביו"ט ודרך מלבוש אלא דמשמע לי' דתרוייהו טעמי צריך לענין להכניס וכ"מ קצת מלשון רש"י לפי מה דלא גרס א"נ שלא כתב אלא מחוצה להן לתוכן אכן במשנה לא נזכר אלא שלא יוציא ולא ידעתי מנ"ל שאסור ההכנסה ודו"ק וצ"ע:
שם ד"ה קונין שביתה וכו' לצד אחד כצ"ל נ"ל:
שם תוס' ד"ה להודיעך וי"ל וכו'. כ' מהרש"א דבקושייתם היו סוברים דקולא הוא לזוכה שני [כצ"ל] ע"ש ולא הבינותי דמה סברא היא זו דכיון שיש קולא אצל הזוכה השני יהא זה חשוב כח דהיתרא אע"פ שהוא חומרא אצל הזוכה הראשון הא הזוכה הראשון הוא קודם מהזוכה השני גם הוא ודאי יותר דמה"ת יתן הזוכה הראשון להשני ולענ"ד נראה דבקושייתם הי' ס"ר דאי לא קנו שביתה אין להם אלא ד"א כמו אדם ולכן הוצרכו בתירוצם להביא ראי' משמעתין לקמן דאין דין אדם וכלים שוין למ"ד אין קונין שביתה ודו"ק:
שם ד"ה ליקנו שביתה וכו' דהרי הן חוץ לחתום. כ' מהרש"ל ולפ"ז גבי אליהו וכו' ע"ש ולא ידעתי מנ"ל דקנה שביתה על הארץ דלמא גם ביה"ש למעלה מי' קאי והוי כמו עובדא דר"ג שכתבו התוס' לקמן דכשבאו אח"כ בתוך י' יש להם שביתה ודו"ק:
שם ולכך כשבאו בתוך י' וכו'. עיין מהרש"ל ומהרש"א ונראה מדברי מהרש"א שאינו קונה שביתה בשבת אא"כ ראה המקום ביה"ש ונתכוין לקנות שם שביתה ולא משמע כן בא"ח סי' ת"ד אלא אפילו הגיעו בשבת בתוך הים במקום שאינו עמוק עשרה קונה שם שביתה וכשיצא אח"כ חוץ לתחום אין לו אלא ד"א ומשמע דאפילו לא ידע ביה"ש שיגיע למקום שאינו עמוק עשרה ומה שהקשה מהרש"א בישן אין קונין שביתה ואין לו רק ד"א לקני שביתה בשבת כשניער נלענ"ד דלק"מ דבישן כיון שהי' ביה"ש במקום הראוי לשביתה ולא קנה נקנה לו שביתה של ד"א ושוב לא קנה שביתה יותר בשבת אבל כשלא הי' ביה"ש במקום הראוי לשביתה כשבא בשבת למקום הראוי לשביתה נקנה לו שם שביתה של אלפים ודו"ק: