גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
עירובין · דף מג.
רש"י ד"ה כי פליגי וכו' משום אויר מחיצות. כ' מהרש"ל בלא טעמא דשבת מבע"י ואינו מובן לי דהא טעמא דרבה הוא משום דשבת באויר מחיצות מבע"י ודו"ק:
שם ד"ה הלכה כר"ג וכו'. עיין במהרש"א עד האי דייקא נמי קמא דלא וכו' ור"ג בעמדה נמי מתיר דומיא וכו' כצ"ל:
שם תוס' ד"ה הלכה וכו' דאותן ב"א שמדליקין וכו' כ' מהרש"א היינו נמי לדעת רשב"ם וכו' ע"ש ור"ל דאותן ב"א ס"ל כרשב"ם בשניהם דמותר להפליג בשבת ואין לו אלא ד"א כיון שלא שבת באויר מחיצות מבע"י לכן לא חשו למאי דמפליגין בשבת אלא הדליקו נרות וכו' שיהא נקרא שבת באויר מחיצות מבע"י והתוס' דחו משום דקיי"ל אסור להפליג בשבת אכן לענ"ד אפשר לומר דאותן ב"א ס"ל דכשמדליקין נרות ואוכלים בספינה הוי נכנסו מבע"י ומותר אפילו לריצב"א והתוס' דחו דכיון שחוזרין ולנים בביתם הם מפליגין בשבת ודו"ק:
שם רש"י ד"ה כיון דחל וכו' ומספקא וכו'. הוצרך לזה שהי' קשה לו אע"פ שהי' אסור לשתות ע"ש שמא יבא משיח היום אבל כשעבר יום ע"ש ולא בא לא חל עליו נזירות כלל לכן הוכרח לפרש דחיישינן שמא בא ודו"ק: