גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
עירובין · דף מב:
ד"ה היה מודד ובא וכלתה וכו' וכגון שנפרץ וכו'. נ"ל דמ"ש וכגון שנפרץ הוא לרבותא דכ"ש כשלא נפרץ הכותל אלא שיש שם פתח דמותר לטלטל בבית ע"י זריקה דהא יש היכר גדול אלא אפילו נפרץ הכותל מ"מ הוי התקרה היכר ולא מימשך ודו"ק:
שם בתוס' שנץ ד"ה אמר ר"ה וכו' כיון דלגבי אחריני וכו'. נ"ל דר"ל משא"כ הקיפוה עכו"ם מחיצה בשבת דא"א שישבות שום אדם באויר מחיצות אלו מבע"י דלהוי לדידי' כולה כד"א והיינו כסברת רש"י בפירוש אחרים ומ"מ אפשר לומר שיש חילוק בין התוס' לרש"י היכי דנעשה חצר קטן בשבת דלרש"י כיון דנעשה בשבת אוסר ר"ה ולתוס' כיון דלמי שכלתה מדתו בצד השני של החצר כל החצר לו כד"א כדין אנשי עיר גדולה מהלכין עיר קטנה כד"א גם לו לא נחשב מקום האסור לה גם לענין טלטול ואפשר לר"ה גם בדין עיר קטנה דוקא כיון שנעשית מע"ש אבל אי נעשית בשבת כיון דא"א לשבות בתוכה מבע"י אינה נחשבת כד"א וה"ה בחצר לענין טלטול הוי מקום האסור לה ודו"ק:
שם תוס' ד"ה ור' זירא וכו' פי' וכו'. עיין מהר"ם עד וא"כ במאי פסק כר"ג ואינו מובן דהא מ"מ פסק כר"ג דמהלך את כולו אך לא מטעמו של רבה אלא מטעם הואיל וספינה נוטלתו וכו' וצ"ל דמשמע ליה דס"ל גם באיזהו דין דלא כרבה והוא מגומגם והפי' הב' של מהר"ם נראה יותר. ומ"ש מהר"ם בדבור שאח"ז ומ"מ יש לתמוה וכו' כפי הנראה שייך יותר לדבור זה ודו"ק: