גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
עירובין · דף כ:
רש"י ד"ה לא ימלא וכו' וע"כ וכו'. לכאורה היא שפת יתר דאיך אפשר לומר דבדנקיט לה נמי אסור אפילו ראשה ורובה בפנים א"כ פסי ביראות למאי אהני ועוד מאי עניינו לכאן ונ"ל דכלפי שאמר דברייתא סתמא מיירי גם כשראשו ורובו בפנים דא"כ נימא שגם בדנקיט לה נמי אסור ואין היתר אלא בממלא ושופך לכן דחה זה דא"כ למה הוצרכו ראשה ורובה בפנים ומדברי מהרש"ל משמע קצת שמפרש דאי נקט לה ואפ"ה אסור משום שלא הכניס ראשו ורובו הא יכול להכניס ראשו רובו ואמאי פסקו ותני אסור ע"ש ולשון למה הוצרכו דחוק לפ"ז ולקמן ד"ה לא תיבעי א"ש בפשיטות ועיין מהרש"ל ומהר"ם שהקשו אמאי לא כתבו רש"י ותוס' דהמשנה והברייתא מיירי תרוייהו בדנקיט לה והמשנה כשראשה ורובה בפנים והברייתא כשאין ראשה ורובה בפנים ולענ"ד ע"כ הוצרכו לזה דאם היה אפשר לפרש הברייתא דאסור משום שאין ראשה ורובה מבפנים נימא דתרוייהו מיירי בלא נקיט לה אבל בדנקיט לה א"צ ראשה ורובה בפנים לכן הוכרחו לפרש דע"כ הברייתא אסרה אפילו ראשה ורובה בפנים וע"כ מיירי הברייתא בלא נקיט לה ומתניתין בדנקיט לה ועיקר בא להשמיענו דמתניתין בדנקיט לה ולא נקיט ברייתא אלא להורות דע"כ זהו החילוק בין ברייתא להמשנה ודו"ק. ומ"ש מהרש"ל ומהרש"א המקשה שבא לדחות הפשיטות הוא מגומגם דאדרבה מ"ד לא דנקיט מנא בא לדחות הפשיטות והמקשה וכי נקט מנא וכו' בא לקיים הפשיטות ואולי ט"ס היא וצ"ל לקיים הפשיטות או כוונתם שבא לדחות דברי התרצן בשביל הפשיטות והיינו לקיים הפשיטות ודו"ק:
שם תוס' ד"ה אמר אביי וכו' ויש ספרים וכו'. נ"ל שאין שינוי בין הגירסות אלא שגירסא הראשונה לא גרסי ומנח ליה לכן פירשו התוס' שאינו מוציא כלל הדלי מבין הפסין על האבוס לראשו אשר ברה"ר אלא אוחז הדלי בידו בין הפסין והגזירה דכשיראה שנתקלקל והדלי בידו ילך עם הדלי אשר בידו לתקן האבוס ולגירסת ר"ח שגרס ומנח ליה היינו שהגזירה היא שמא יוריד הדלי מהאבוס ומנח ליה על ארעא ט"כ צריך לפרש שמוציא הדלי מבין הפסין על האבוס לראשו השני אשר ברה"ר וגזרינן שמא יורידו אח"כ מהאבוס ויניחנו על הארץ ומ"ש התוס' ויש ספרים וכו' דלמא חזי וכו' היא ממש כגירסא הראשונה ואין חילוק בין הגרסאות אלא מה שסיימו ומנח ליה אלא שהכניסו באמצע הדברים הפירוש לפי גירסא זו ומדברי רש"י נראה שלא גרם ומנח ליה לכן כ' בד"ה ודלמא וקא מפיק מבין הפסין לרה"ר ומ"מ מפרש בד"ה הא אתמר ויטלטל הדלי על האבוס וכו' כמ"ש התוס' לגירסת ר"ח והנה יש להקשות לגי' ר"ח מאי מקשה בגמרא וכה"ג מי מיחייב וכו' הא מוריד להדיא מהאבוס שהוא רה"י על הארץ שהוא רה"ר ועיין בזה בריטב"א שתירץ קו' זו ודו"ק:
שם רש"י ד"ה צוארו ארוך ואע"ג וכו'. הוגה בגליון בשם מהר"ם ואי לאו וכו' ובשם מהרש"ל הוגה בסוף הדבור ואהכי בעי ראשו ורובו אע"ג דנקיט לה ונ"ל דמשמע ודאי דר"א אוסר אע"ג דרוב גופו מבפנים דאל"כ מאי פליג את"ק ולגי' מהר"ם בשם ס"א ואי לאו וכו' לא קאי אדר"א אלא אדלעיל שאני גמל הואיל וצוארו ארוך והדיבורים מסורסים דדבור זה צ"ל קודם ד"ה מידי גבי הדדי ורש"ל גורס ואע"ג וקאי אדר"א ומה שסיים ואהכי בעי וכו' ר"ל דמטעם זה דר"א אוסר אע"ג דרוב גופו מבפנים בעי ת"ק רוב גופו מבפנים ודו"ק: