גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
עירובין · דף כ.
ד"ה דהדרן וערבן וכו'. הציור העתק ממהרש"ל ולענ"ד יש בו ט"ס דמה שמצייר שנפרץ לר"ה לא משמע כלל מדברי רש"י שלא כ' אלא שנפרצה ביניהן ונלע"ד כוונת רש"י דלא נפרצה לר"ה אלא הכותל שביניהם נפרץ סמוך לפסין שגלוי לכל העוברין בין הפסין שרשות אחת היא וכ"מ בריטב"א ע"ש אלא שיש שם ט"ס מח"ש אלא באותו חצר שנכנס לכותל צ"ל באותו הצד שנכנס הכותל וגם בציור יש שם ט"ס והציור צ"ל כזה ודו"ק:
שפ :
תוס' ד"ה כי אתמר וא. וכו' אי נמי לא קאי אמזיד כצ"ל ושם פירש"י דמ"ש חזרו להתירן הראשון לא קאי אמזיד ומ"ש בין במזיד לא קאי אלא אמה שסיים שכל מחיצה שנעשה בשבת וכו' שמה מחיצה והיינו לזרוק והתו' כתבו שם דחזרו להיתרן הראשון קאי נמי אמזיד אלא דלא לגמרי חזרו אלא דהוו רה"י דאורייתא ונ"ל דר"ל דמותר מדאורייתא לטלטל שם ומ"ש אח"כ שמה מחיצה הוא לחייב הזורק לשם וכאן כתבו התוס' ב' הפירושים ומיהו התוס' כתבו שם ומיהו אספינות לא א"ש וכו' ע"ש ונ"ל דלכן הגי' הב"ח כאן וכן מחצלות ודו"ק. והקשה מהרש"א לפיר"ת דהתם הא הכא קיימו מחיצות וא"כ ל"ל שוגגין אפילו במזיד נמי ע"ש ונלע"ד לתרץ דלפיר"ת ה"פ כאן כי אתמר דר"נ אמזיד אתמר ר"ל בעושה מחיצה במזיד ועושה מחיצה בשוגג מותר אפילו בטלטול וא"כ הכא דקיימו מחיצות הוי מזיד כשוגג וכן פירש הרא"ש שם גבי ספינות ומחצלאות וז"ל וכ"ש הכא דהאי מחיצה אינה באה אלא להתיר וכו' הלכך חזרו להיתרן ואפילו מזידין עכ"ל ורש"י שפירש כאן ד"ה אמזיד אתמר והא דנעשית מאלי' כ"ש דמותר דמשמע דבמזיד אסור לשיטתו שם דלא ס"ל כפיר"ת וס"ל שגם בספינות ומחצלאות דוקא בשוגג ע"ש עוד נ"ל דהא מקרי לא קיימו מחיצות ואע"ג דאמרינן בסמוך בעלמא מחיצה היא היינו מדאורייתא אבל רבנן פסלו מחיצה זו בעלמא לכן הוי מדרבנן כליכא כאן מחיצה משא"כ בספינות ובמחצלאות דהמחיצות הוי מחיצות גמורות אפילו מדרבנן אלא שנאסר מחמת הדיורון ודו"ק:
שם גמרא פשיטא אי לאו וכו'. צ"ל דפשיטא לי' דלא נעשה כרמלית ע"י הפסין אלא אי הוה מחיצה הוי רה"י ואי לא הוי מחיצה הוי רה"ר כמו בין העמודים ועיין במ"א סי' שמ"ה ס"ק י"ב ולמאי דמשני לא צריכא דקא בקעי בה רבים לא קשה פשיטא דהיכי משתרי למלאת דהיא גופא קמ"ל דשרי למלאת ודו"ק:
שם תוס' ד"ה לא יעמוד וכו' ולפי"ז אסור וכו' ר"ל כשהי' רוקו בפיו קודם שרק אבל כשהוציא ראשו ואח"כ העלה רק לפיו מותר:
שם כשובואעה וכו'. וצ"ל שגם צוארו הוציא ודו"ק: