גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
עירובין · דף יט:
גמרא ה"נ מסתברא וכו'. עיין במהרש"א ולענד"נ לפי מה שפירש"י בד"ה מהו דוקא פשוטין א"כ אפשר לומר דלא קאמר הנ"מ אלא דלאו דוקא פשוטין אלא גם כשמאריך בדיומדין מותר אבל הא פשיטא דלר"מ פשוטין עדיף וברייתא רבותא קתני דאפילו כשמאריך בפסין מותר וע"ז קאמר הנ"מ וא"כ יכול להיות דאביי גופי' אמר הנ"מ ודו"ק:
שם רש"י ד"ה מהו דוקא וכו' אלא מרחיק פורתא וכו' עיין במהרש"א ומ"ש דמיבעי לר' יהודה בהרחיק הרבה לכאורה משמע כן מדברי רש"י בד"ה לר"י שכ' דלא ליתי אוירא דהאי גיסא וכו' דדוקא בהרחיק הרבה מיבעי לי' לר"י אכן מלשון הגמרא יותר משלש עשרה אמה ושליש משמע שגם בלא הרחיק אלא פורתא מבעי לי' לכן נ"ל דפשיטא ליה להגמרא דבין לר"מ ובין לר"י אין חילוק בין הרחיק הרבה ובין מרחיק פורתא ולר"מ דודאי פשוטין עדיף ומבעי לי' אי פשוטין דוקא פשיטא דלא איכפת לן במאי דאתי אוירא דהאי גיסא וכו' וממילא בהרחיק הרבה אי נימא פשוטין דוקא ודאי יעמידם שיהא עשר מאות מכאן ועשר אמות מכאן עד הדיומדין אבל בהרחיק מעט יותר על עשר ואפילו י"א מצומצם או פחות קשה לרש"י דאם יעמידם אצל הדיומדין שיהא עשר אמות עד הדיומד השני לא יהא היכר כלל אלא יהא נראה כמאריך בהדיומד לכן כ' רש"י דע"כ ירחיק פורתא מהדיומד ואפילו לא ישאר עד הדיומד השני עשר משום דליהוי היכרא אבל לר"י משמע מפירש"י דתרוייהו מותרין ולא מבעי לי' אלא הי מנייהו עדיף פירש"י פשוטין עדיפי ליה ומרוחקין מן הדיומדין י"ג אמה ר"ל דאע"פ שמרוחקין דאפשר לומר אתי אוירא דהאי גיסא וכו' אפ"ה פשוטין עדיפי משום היכרא או הארכת דיודמין עדיפי אפשר לומר דמשום דלפעמים הארכת דיומדין עדיפי גם היכי דליכא אוירא דהאי גיסא וכו' אפ"ה הארכת דיומדין עדיפא ליה ואפשר נמי לומר דמחלק בין הרחיק הרבה להרחיק מעט וכ"מ מדברי התו' שכתבו דברחב הרבה פשיטא דהארכת דיומדין עדיפא משמע דמבעי לן באינו רחב הרבה ועיין בריטב"א ודו"ק:
שם ד"ה מאי לאו וכו' דאין עוביו ד' וכו' וגי' הב"ח שלשה ושניהם אינם מובנים לי דשיעור דיומד אמה וצ"ל דלרבותא נקיט דאפילו היכי שבמקום עוביו ליכא אלא ד' או ג' [ומשלים בפסין לשיעור דיומד] אמרינן רואין והגי' הב"ח שהיא שיעור הקטן לענין לבוד ויותר נלע"ד דט"ס היא בהגהות הב"ח וצ"ל ששה שהיא שיעור דיומד ודו"ק: