אור ברסלב
גנזי יוסף עירובין › דף ט.

גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך

עירובין · דף ט.

דף ח:

גמרא רב אשי אמר וכו'. עיין במהרש"א עד ומשוכה היינו בגובה וכו' וק"ל דהא רש"י פי' שתלויה היא למעלה מגובה כותלי המבוי וכ"מ לשון תלויה ומשמע נמי בגובה לחוד ולכאורה הי' נראה לומר דלבוד הוי רבותא טפי מחביט כדמשמע מדברי התוס' דרצו לומר דחביט יועיל אפילו ביותר מג' לכן לא הי' אפשר לפרש משוכה שהיא קצרה או תלויה בגובה דהוי זו ואצ"ל זו לכן לא הקשה מהרש"א אלא דיפרש משוכה בגובה או תלויה שהיא קצרה וזהו טעם רש"י בראש העמוד שפירש תלויה שהיא קצרה ולא פירש בגובה שיהי' ק"ו ממשוכה ואע"ג שגם השתא הוי זו ואצ"ל זו דהא אליבא דאמת רחוקה אסור מ"מ המקשה הי' סבר דשוים הם אבל מ"מ אין דעתי נוחה בזה דהא אפשר לומר דאשמעינן דאפילו תלויה בעינן פחות מג' ורש"י הוכרח לעיל לפרש תלויה שהיא קצרה דאכתי לא אסיק אדעתיה כלל לאוקמא בגובה דהא התרצן מתרץ משוכה מרוח אחת ותלויה משתי רוחות דהיינו שהיא קצרה משמע שגם בס"ד מיירי מקצרה אבל לרב אשי דחידש לאוקמא בגובה ניחא לפרש תלויה בגובה כמשמעותה וממילא אפשר לפרש בגובה לחוד ונלענ"ד ליישב קו' מהרש"א כמ"ש רש"י משום ב' רוחות לא אצטריכא ליה וכו' ה"נ משמע ליה לרב אשי דמשום גובה לחוד לא אצטריכא ליה דמ"ש חבוט מלבוד לכן הוכרח לפרש חדא קתני וזה מדוקדק בלשון הגמרא שסיים מהו דתימא וכו' דל"ל זה הא מעיקרא לא הקשה מה קמ"ל אלא דלכאורה לא משמע ליה לפרש משוכה מרוח אחת ותלויה משתי רוחות דל"ל תרווייהו לכך סיים מ"ד מרות אחת אמרינן וכו' ורב אשי לא ניחא ליה בזה כמו שפירש"י ומטעם זה לא ניחא ליה נמי לפרש משוכה שקצרה או תלויה בגובה לכן הוכרח לפרש משוכה והיא תלויה וקמ"ל דאפילו לבוד וחבוט אמרינן ודו"ק:

שם והיכי דמי כגון שנעץ וכו'. ה"ה שהי' יכול לפרש כגון שנעץ קנה באמצע הפתח כמו שפירש"י לעיל בד"ה או תלויה ולעיל היה יכול לפרש כמו כאן ולא ידעתי למה שינה פירושו ודו"ק:

שם ורבא אמר וכו'. נלענ"ד דרבא מייתי ראי' מרב דימי דלא גזרינן בפחות מד' דלמא אתי לאפוקי לר"ה ואביי דחי דהתם מיירי בגבוה ג' אבל בנמוך גזרינן וכמ"ש רש"י וס"ל לרבא דבין לחיים מקום בפ"ע היא ולכן ברחב ד' אסור ובפחות מד' אע"ג דמקום בפ"ע הוא בטל להכא ולהכא ומותר לתרווייהו או למבוי לחוד וכמ"ש הריטב"א בחידושיו ע"ש אבל אי הוי ס"ל דבין לחיים הוא מן המבוי לא שייך לחלק בין רחב ד' לפחות מד' דלא שייך לומר מקום בפ"ע הוא כיון שהוא מן המבוי ובזה יש לפרש דברי התוס' לעיל ע"ב ד"ה הכל מודים דע"כ טעמא דרבא לא משום דס"ל משום הכירא דא"כ רחב ד' נמי מותר דחודו החיצון הוי היכר וכל בין לחיים הוא מן המבוי ולא שייך לומר מקום בפ"ע הוא אע"כ אע"ג דס"ל לרבא משום הכירא אפ"ה לא שייך למבוי ולאו הא בהא תליא וע"כ טעמא דרב חסדא לעיל משום גזירה וגבי לחי גזיר ולא גבי קורה וזהו דעת הגאונים שהביא הריטב"א דמלתא דרבא דהכא לא שייכא במאי דס"ל גבי לחי העומד מאליו לחי משום הכירא ע"ש כנלענ"ד ונתיישב קו' מהרש"א בתוס' שם ודו"ק: (שם) תוס' ד"ה ורבא וכו' ותדע דלאביי וכו'. עיין במהרש"א עד היינו ע"כ וכו' ולא הבינותי דלרבא משמע דבכל בין לחיים שרי ואין חילוק בין גבוה ג' או לא והוי מקום פטור ומותר לתרווייהו או למבוי לחוד והתוס' כתבו ג"כ דהוי כלפנים ודו"ק:

שם ד"ה לרשב"ג וכו' וי"ל וכו'. עיין במהרש"א ונ"ל דכוונתו לרבא דמוקי לדר' יוחנן בפתוח לכרמלית תקשה על ר"י אמאי לא מפרש בפתוח לר"ה ובמשך ארבעה אלא שהי' צריך להאריך לכן סתם וממילא נפרש בפתוח לכרמלית ודו"ק:

תוכן העניינים

גנזי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה