גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
עירובין · דף ח:
ד"ה ולרבה וכו'. עיין מהרש"ל ומהרש"א והנה בטור וש"ע סי' שס"ה ס"ג כתבו בפשיטות דחצר מותר אפילו נפרץ נגד פרצת המבוי ונ"ל לפרש דמ"ש רש"י בד"ה תרתי ומלתי' דרב וכו' ר"ל אע"ג דמעיקרא קאמר דמברייתא ה"א דוקא זה שלא כנגד זה ורב קמ"ל דאפילו זה כנגד זה מ"מ לרבה דאמר דרב מיירי זשכ"ז ע"כ לא שמעינן מרב דאפילו זכ"ז אלא הא דשרינן החצר אפילו זכ"ז משום דמסתמא מיירי גם זכ"ז א"כ גם מברייתא יש ללמוד כן וה"ה שהי' יכול לומר שגם החצר אינו מותר אלא זה שלא כ"ז כיון דלא נשמע מדברי רב אלא משום דס"ל להלכה דהחצר מותר אפילו זכ"ז אמר כן ואפשר דמשמע לי' כן מדברי רבה דאמר הא דאמרת לאמצע רחבה מותר דקאי אמבוי דלגבי רחבה לא שייך לחלק בין אמצע רחבה לצדי הרחבה ונ"ל שזהו כוונת מהרש"ל ונתיישב קו' מהרש"א עליו מהא דאמר לעיל אי מהתם וכו' ודו"ק:
שם ד"ה כמאן כשמואל וכו'. כ' מהרש"א דהו"מ להוכיח מכאן כרש"י דלרב וכו' ע"ש והנה לפנינו לעיל (דף ו') ברש"י ותוס' לא נמצא חולק על פירש"י לרב ומ"מ התוס' כתבו הוכחות לפירש"י ע"ש אכן הרא"ש שם כ' דר"י חולק על פירש"י וס"ל שגם לרב א"צ כלום בעקמומית והקשה עליו מכאן אבל אח"כ כ' והא ליכא לאקשויי לפיר"י וכו' מבואר דמכאן לא קשה לפיר"י דלרב לא סגי בצ"ה לגדול דמ"מ כל מבואות קטנים הוי עקומים כל א' לחברו ע"ש ודו"ק וע"ש בק"נ אות כ"ג:
שם ד"ה ואידך גיסא וכו'. נ"ב איפכא מסתברא וכו' וא"ש וכו'. אינו מובן לי דלשמואל א"צ צה"פ כלל ואנן לרב קיימינן ולא לשמואל ואלו היו עושין צה"פ בפלושו לר"ה הי' צריך עוד צה"פ למבוי גדול כמו שמסיים א"נ וכו' ואפשר יש איזהו ט"ס בדבריו ודו"ק:
שם ד"ה צדו וכו' כזה ובד"ה אם פחות ובד"ה ארבע צריך להחליף הציורים מזה לזה ועיין במהרש"ל שם הציורים כהוגן אלא שדבורי רש"י מהופכים שד"ה ארבע הוא קודם ד"ה אם פחות ודו"ק:
שם תוס' ד"ה הכל מודים וכו' ומשום היכר. עיין במהרש"א עד כמ"ש התוס' לעיל (דף ה' ע"ב) ד"ה ארבע: