גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
מועד קטן · דף כז.
ד"ה אם יכול וכו' דבדבר האבד קאמר. ר"ל דאל"כ הא אסור בסחורה וכן פי' הא דאמר לעיל (דף כ"ב ע"א) רצה ממעט בעסקו (ובדף כ"א ע"ב) עושה בצנעא בתוך ביתו שכל זה מיירי בדבר האבד וע"ש בתוס' ד"ה מכאן שפירשו בע"א:
שם גמרא ואפילו חמשה אחים וכו'. לא ידעתי מאי אפילו דמ"ש אח אחד מחמשה אחים וצ"ע:
שם תוס' ד"ה מן המנחה ולמעלה וכו' אי מנחה קטנה. נ"ל דכאן הס"ד ומ"ש אח"כ דמקודם לכן הוא דבור בפ"ע וקאי אהא דאמר אעפ"כ אינו יושב עלי' עד שתחשך ונתיישבה קו' מהרש"א ע"ש:
שם גמרא ערסא דגדא כו'. כתבו הר"ן בנדרים (דף נ"ו) ורש"י בסנהדרין (דף כ') הטעם שא"צ לכפותו שיתקלקל העור וצ"ל דאע"פ שסירוגו מתוכו מ"מ הוא סמוך לשפתו ויתקלקל העור ומטה עשוי באופן שאין העור מתקלקל וע"ש בר"ן ורש"י ודו"ק:
שם הא בבית אבל מייתינן להעביר הסרחון:
שם תוס' ד"ה ואין מוליכין וכו' לסדרה בהיפך וכו'. נ"ל דס"ל דאין מוליכין היינו בחול ולא שייך כאן בין דיני חוה"מ ועיין ב"י ביו"ד סי' ת"א. ומ"ש וכמו שפי' בתוס' בההיא דלעיל הי' לפניהם תוספות למסכת זו שהביאו כמה פעמים ולא נודע לנו:
שם דאמתניתין קאי. עיין במהרש"א ומשמע מפירושו דתיבת ועוד מיותר וכוונתם הא בודאי אמתניתין קאי כיון שהברייתא פירשה שהתקינו שיהיו הכל מביאין בסלים והיינו נתינת טעם להמשנה שאין מוליכין אלא בסלים: