גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
כתובות · דף צו:
ד"ה נכסי וכו' ולא דמי וכו'. עיין מהרש"א ומהר"ם שיף ולכאורה הי' נ"ל דדוקא אמזונות הקשו וכפי הסברא שכתבו לעיל בסמוך דמזונות לעולם יש לה מזונות והוי כמו התם דאמרינן ארעא כיון דלגוביינא קיימא משא"כ בחוב לא שייך כלל סברא זו ואהא תירצו דש"ה דהיתומים מודים שקרקע זה לבע"ח משא"כ במזונות וצ"ע:
שם רש"י ד"ה עלי' להביא ראי' דמשניסת וכו' לפי מה שפירש"י לעיל ע"א ד"ה נתננו דמי מזונות לשנה הבאה ומשמע דמזונות שעברו פשיטא דעלי' להביא ראי' לא הי' צריך לטעם זה וצ"ל דכוונת רש"י דמשניסת ע"כ לא תבעה אלא מזונות של שנים שעברו לכן עלי' להביא ראיה:
שם ד"ה מאי לאו וכו' יאמרו לה מה שמכרת וכו' יאמרו נתננו ליך וכו' והם נאמנים. נ"ל דמה שסיים יאמרו נתננו ליך והם נאמנים אין כוונתו דדוקא לר' יהודה דס"ל נכסי בחזקת יתמי קיימי נאמנים דהא לפירש"י במזונות דלשעבר לכ"ע נאמנים אלא כיון דנכסי בחזקת יתמי קיימו יכולין לומר לה לכתובה מכרת ואם תאמר להם תנו לי מזונות שאכלתי הם נאמנים לכ"ע לומר נתננו אבל לר' יוסי דסבר נכסי בחזקת אלמנה קיימי יכולה היא לומר למזונות מכרתי ותחזור על הלקוחות בשביל כתובתה ולא תתבע אותם מזונות שעברו אבל אם תבא לתבוע מזונות שעברו גם לר' יוסי נאמנים לומר נתננו:
שם תוס' ד"ה ור' יוסי וכו' דלגבי יתומים לא תהא נאמנת וכו'. משמע דאע"ג דלא תהא נאמנת לגבי יתומים נאמנת לגבי לקוחות ולכאורה תמוה דהא קיי"ל בכל דוכתי דטענינן ללוקח כל מה שהיה המוכר יכול לטעון ונ"ל דלענין לקוחות מיירי שלא שהתה ב' שנים וממילא אין ליתומים שום טענה עליה ולא שייך לומר דלקוחות במקום יתמי קאי ונטעון להו מה שהיו היתומים יכולין לטעון ועוד אפשר לומר דלא טענינן ללקוחות טענת מחילה כמו שלא טענינן מזויף משום דלא שכיחא כמ"ש התוס' (דף צ"ג ע"ב) ד"ה דינא אבל יתומים הוו כאן כמו הלוה עצמו כיון שטוענים שמחלה להם ולא דמי למה שאין טוענים להם טענה דלא שכיחא שהיה אביהם יכול לטעון שהרי אין זה טענת אביהם אלא טענה שלהם כנ"ל:
שם והכא לעולם יש ללקוחות וכו'. אינו מובן דא"כ אין יודעים כמה יניחו לכתובה דשמא תמכור למזונות ועיין בהפלאה מ"ש בזה:
שם רש"י ד"ה ור' יוסי וכו' שאם יוכלו וכו'. עיין במהרש"א עד ר"ל לגבי יתומים וכו' כוונתו דלגבי יתומים לא שייך לומר דהסתם יפה לה דבין אם תאמר למזונות מכרתי ישלמו לה הכתובה ובין אם תאמר לכתובה מכרתי יתנו לה בעד מזונות ואין נ"מ אלא לגבי לקוחות אבל לקמן דס"ל לר' יוסי בחזקת יתמי קיימי לכאורה שתמכור בסתם יהא לה הפסד לגבי היתומים שיאמרו לה לכתובה מכרת ומזונות כבר נתננו לך לזה כ' רש"י שיכולה להעמיד עדים ואת הנמכר לכתובה לא תודיע ללקוחות שמכרה דאל"כ לטעון להו שמכרה לכתובה ועיין מהר"ם שיף שכ' שאין כוונת רש"י שלא תודיע ללקוחות שמכרה אלא שלא תודיע ליתומים שמוכרת לכתובה ותוכל לומר שמכרה למזונות ונראה דכוונתו שלא נטעון ללקוחות שמכרה לכתובה אע"פ שהיתומים היו יכולים לטעון ועין בביאור וצ"ע: