גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
כתובות · דף לו.
ת"י ד"ה אבל וכו' והא דלא קאמר וכו'. ר"ל דלא קאמר א"ד הא מני ר"ע ולעולם שמעון התימני הוא ואפ"ה גם חייבי לאוין אין להם קנס: (שם) תו' ד"ה זו דברי ר"מ אמתניתין וכו'. עיין במהרש"א ותמהני דהא גם רש"י כתב זו דברי ר"מ לקמן בפרקין ומ"ש לעיל רבנן היא דפליגי אדר"מ בריש פרקין היינו משום דמחלוקת ר"מ מ ורבנן הובא גם בריש פרקין וניחא ליה להביא ממה שנשנה כבר אבל זו דברי ר"מ ליתא אלא לקמן להביא דברי הגמרא גופא צריך טעם שלא הביא הא דאמר בריש פרקין מאן תנא אמר רב יהודה אמר רב ר"מ הוא ולא אמר ר"מ ור' יהודה ונ"ל דניחא לי' להביא הא דאמר אמתניתין דכ"מ שיש מכר אין קנס דמפורש שם דקטנה אין לה קנס אבל בריש פרקין אינו מפורש אלא מדיוקא רה אין קטנה לא ואפשר שזהו כוונת התו' כתבו אמתניתין קמן דכ"מ וכו' ר"ל דכיון שהמשנה מפורשת שם ניחא ליה להביא משם ואפשר עוד דכוונתם דעיקר דברי רב יהודה נאמרו אמתניתין דלקמן אלא שהגמרא למד בריש פרקין מדברי רב יהודה שגם מתניתין דר"פ ר' מאיר היא:
שם ד"ה ואם איתא וכו'. עיין במהרש"א ומהר"ם והעולה מדברי מהרש"א דלפי' ר"ת ע"כ לא פליגי ר' יאשיה ור' יונתן אלא בארוסה קטנה ואליבא דר"מ שאינו בסקילה [דנערה דוקא משמע] והיא אם היתה בת עונשין היתה בסקילה וס"ל לר' יאשיה דכיון שאינם שוין במיתה אחת פטור לגמרי ור' יונתן ס"ל דמ"מ הוא חייב חנק אבל אליבא דרבנן לא שייך פלוגתייהו כלל דהא גם בארוסה קטנה חייב סקילה (דנערה בלא ה' אפילו קטנה משמע] והוי שפיר מיתה אחת וגם ר' יונתן לא צריך לרבות מקרא דאשר שכב עמה לבדו וגם בנשואה לא שייך פלוגתייהו כלל אבל לפירש"י דשוים היינו בני עונשין לפי' קמא שכתבו התו' אליביה דפלוגתייהו בנשואה קטנה ור"מ ורבנן תרוייהו ס"ל דפטור כר' יאשיה ור' יונתן פליג עלייהו ומחייב א"כ בארוסה קטנה מצי סבר ר' יאשיה כרבנן וכ"ש ר' יונתן דמחייב בנשואה כ"ש דמחייב בארוסה כרבנן אבל לפי' שני שכתב התו' אליבא דרש"י דלרבנן בין בארוסה בין בנשואה חייב א"כ ר' יאשיה ע"כ ס"ל כר"מ אבל ר' יונתן מצי סבר כרבנן שגם בארוסה חייב דנערה בלא ה' אפילו קטנה משמע וכ"ה דברי התו' כאן שגם כאן פלוגתייהו דר"מ ורבנן א נערה דוקא או אפילו קטנה וכ"ה כוונת מהר"ם וקאי ג"כ לפי' שני שכתבו התו' אליבא דרש"י ולא ביארו דלפירש"י ר' יונתן מצי סבר כרבנן וכוונתם כמ"ש. ולענ"ד נראה להוסיף על דבריהם דס"ל להתו' דע"כ פלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן מיירי בארוסה כמ"ש מהרש"א שם דקרא דומת האיש אשר שכב עמה לבדו בארוסה כתיב ע"ש ולפי' קמא שכתבו התו' שם ע"כ ר' יאשיה כר' מאיר דלדידי' אע"ג דקרא דומתו גם שניהם בנשואה כתיב קטנה ארוסה דמי לנשואה כיון דאתמעטה מסקילה מנערה אבל לרבנן א"א לומר דאע"ג דבכ"מ אפילו קטנה במשמע כאן דומתו גם שניהם דהא קרא בנשואה כתיב ומנ"ל למעט ארוסה וכן לפי' השני שכתבו התו' שם דלרבנן מסתבר לאוקמא קרא דומתו גם שניהם לדרשא אחריתי ע"ש אבל ר' יונתן שפיר אתי כרבנן ולא תקשה למה לי קרא דומת האיש וכו' הא בלא"ה נערה אפילו קטנה במשמע דאפשר לומר דאחר דאית לן קרא דומת האיש מסתבר לאוקמא קרא דומתו גם שניהם בנשואה דוקא לפי' קמא ולדרשא אחריתי לפי' השני אבל אי לאו קרא דומתו גם שניהם ד"א דקרא דומתו גם שניהם מלמדנו דאע"ג דבכ"מ אפילו קטנה במשמע מ"מ כאן דוקא נערה:
שם ד"ה החרשת וכו' ולפר"י וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד לפיר"י לא קשה כלל אמאי נטעון לה מספק להוציא ממון דאין כאן ספק כלל דאפילו ידענו קרא מוכת עץ היתה אדעתא דהכי נשאה מעיקרא ולא חיישינן לדריסת איש כיון דליכא שום ריעותא אע"פ שלא מצא לה בתולים משום שהיא בחזקת מוכת עץ והיינו לר"ג דנאמנת לטעון מוכת עץ אני משום שטוענת ברי ואין ריעותא מד דלא קאמרי דהא אומרת וטוענת כן וה"ה חרשת ושוטה אין יכולה לטעון שג"כ אין ריעותא דלא קאמרי טענינן להו אבל לר' יהושע דאפילו טוענת לא מהימנא ה"ה חרשת ושוטה דאין ריעותא דלא קאמרי לא טענינן להו מוכת עץ וחיישינן דריסת איש. רשב"א הקשה אמאי לא משני וכו' דמשמע ליה דלא אמרינן דכנסה בחזקת שאינה בתולה אלא כשלא מצא לה בתולים אמרינן דמסתמא היא בחזקת מוכת עץ ולא דריסת איש ואם כן אמאי לא משני וכו' ובת"י על הגליון כ' דא"א לומר דקמייתא כרבנן דא"כ אמאי יש לה קנס נראה שהבין שחרשת ושוטה בחזקת שאינה בתולה ותמהני דא"כ אמאי קתני יש להן טענת בתולים נימא החרשת והשוטה כתובתן מנה אע"כ בחזקת בתולה הן כמו כל הנשים אע"ג דחבוטי מחבטן מ"מ כתובתן מאתים אפילו לרבנן ויש להם קנס אלא דאשה אחרת כשלא נמצא לה בתולים ואינה טוענת מוכת עץ אני היא בחזקת דריסת איש וחרשת ושוטה בחזקת מוכת עץ וע"ע במהרש"א מה שמחולק עם מהרש"ל ודעת מהרש"ל דלפי גירסא שלנו יש לחלק בין יש להם קנס לאין להם טענת בתולים וכמ"ש אבל לגירסת הספרים דלא גרסי ויש להם טענת בתולים וע"כ דמקשה מיש להם קנס על אין להם טענת בתולים לא שייך קו' רשב"א דמה בכך דאתיא כרבנן אכתי אמאי יש להן קנס ודעת מהרש"א דאין לחלק בין קנס לטענת בתולים ותמהני דא"כ לא שייך קו' רשב"א כלל וכקושית הת"י הנ"ל וע"כ דעת רשב"א כמהרש"ל וגם כבר כתבתי דלגירסא שלנו ע"כ היא בחזקת בתולה דאל"כ הול"ל כתובתן מנה ועיין בקרני ראם. ועיין במהר"ם עד אלא שהיא טוענת משארסתני נאנסתי ואינו מובן והא מיירי בחרשת ושוטה שא"י לטעון ונ"ל שצ"ל שהוא טוען שנאנסה וע"ל (דף ט' ע"א) בתו' ד"ה ואב"א שהוכיחו מהא דאמר לקמן כולהו חבוטי מחבטן דמ"ע שכיח וצ"ל דדעת רש"י דהיינו לר"מ אבל לת"ק דסומא יש לה טענת בתולים לא שכיח שתאבד בתוליה ע"י החבטה או ע"י עץ: (שם) רש"י ד"ה נותנים לה וכו' אלא בעילת מצוה. לכאורה אינו מובן שגם בעילת מצוה א"צ ליתן לה כיון דלא מחזקינן לה בדם בתולים גם דם שראתה בבעילת מצוה דם טמא היא ואפשר דכוונתו שנותנים לה בעילת מצוה שיכול לבעול בעילת מצוה ואם מצא דם לא יבעול יותר עד שתטהר: