גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
כתובות · דף ל:
ד"ה זר וכו' א"כ הא דתנן התם וכו'. עיין במהרש"א עד דהא קושטא הוא וכו' נ"ל דר"ל דהא ודאי פשיטא דבלא אביי א"א להקשות הנך תרתי אהדדי דהא לרבא הך דהאוכל תרומת חמץ לחוד תקשה אמאי בשוגג משלם דלדידיה לא גלי קרא כלל דהא לדידי' מיתה אינו פוטר בשום מקום מתשלומין וע"כ צ"ל לדידי' דתשלומי תרומה כפרה הם כמ"ש התו' אח"כ וממילא לק"מ וע"כ א"א להקשות אלא לאביי דלדידי' לא אסקו אכתי אדעתייהו הא דתשלומי תרומה כפרה הם וא"כ היינו ממש ק' התו' דלאביי אי ס"ל כרבי תקשה הנך ברייתות אהדדי:
שם בתו' ועוד יש להוכיח וכו'. אבל הקדש אפשר דאה"נ שגם מזיד חייב בקרן עכ"פ מדגלי קרא בשוגג דלא אמרינן קלב"מ ולפי מה דמסקו שהוא חמור שמשלם חומש א"כ גם הקדש פטור במזיד לאביי אליבא דרבי: (שם) ד"ה לא צריכא וכו' שלא בפניו מיחזא חזיא. ר"ל וה"נ סתמא מיירי גם כשתחב לו חברו שלא בפני הבעלים:
שם ואפילו אי זה נהנה וזה לא חסר פטור. ר"ל דהשתא שכתבו דכשיחזירה ע"י הדחק שוה קצת ניחא שהיה קשה אי זה נהנה וזה לא חסר פטור אמאי חייב כאן לרבא וגם לאביי היה חייב לולי דקלב"מ תיפוק ליה דזה נהנה וזה לא חסר אבל השתא דאמרינן ששוה קצת ניחא. ועיין במהר"ם עד גרמת לי במה וכו' מה שהניהו וכו' וגברא דעביד וכו' כצ"ל:
שם ד"ה רב אשי וכו'. עיין במהרש"א עד לזה שאומרים שבא עלי' וכו' בנשיאה כיון דעלה מיקטלו וכו' כצ"ל:
וע"ע במהרש"א מה שהשיג על מהרש"ל והמהר"ם שיף הקשה על פי' מהרש"א דא"כ מה הקשו התו' מהדליק הגדיש בשבת דהוי חיוב מיתה ג"כ משום ממון חברו והוי כמו אכל תרומה של חברו ע"ש ולענ"ד ס"ל למהרש"א דהדליק הדגיש בשבת לא הוי המיתה משום גדיש של חברו דהמיתה אינו משום הדגיש אלא משום שהדליק אש ולא דמי לאכול תרומה של חברו דהמיתה הוי משום תרומה: