אור ברסלב
גנזי יוסף כתובות › דף כט.

גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך

כתובות · דף כט.

דף כח.

ד"ה אלו נערות וכו' וכל היכי דחשיב וכו'. משמע להו דלפירש"י בכ"מ שנזכר נתינים לא הוי אלא מדרבנן לכן הוכרחו לומר דבכ"מ דחשיב נתינה בהדי ממזרת איירי בגירות וצ"ל נמי דמשמע להו השתא דלמאי דמסיק רבא דאיסור חתנות מיירי בגירותן ליכא בגיותן איסור דאורייתא לכן הוכרחו לפרש דבגירותן מיירי דאל"כ לא קשה מכל אלו אכן ביבמות שם ד"ה בהיותן כתבו דמ"מ איכא בגייתן איסור דבתו לא תקח לבניך וכ"כ כאן בסוף דבריהם וא"כ בגיותן ודאי איכא איסור דאורייתא וצ"ל דכאן רצו להוכיח דאיכא איסור חתנות. ולכאורה מלשון נתינה שפירש"י ע"ש ויתנם יהושע ממילא משמע דאיירי בגירותן וצ"ל דלא ברירא להו האי טעמא שמא יש טעם אחר שנקראו נתינים או לא ברירא להו שנתגיירו בימי יהושע. ועיין במהרש"א עד וכל היכי דחשיב נתינה וכו' כצ"ל:

שם מיהו הא י"ל וכו'. עיין במהרש"א עד והך דפרק עשרה יוחסין וכו' כצ"ל:

שם ד"ה ועל הכותיות וכו' אלמא דמתניתין דהכא וכו' עיין במהרש"א וכוונתו לפרש דלכאורה לפ"ז לא צריכין לומר דמשנתינו אתיא כר"מ אלא בפשיטות הוי מצי להוכיח דלמ"ד גרי אריות הן אין לה קנס דהא משמע דהא דקניס בממונם היינו שיהיו כעכו"ם לכן אין להם קנס ולמאן דלא קניס הם כישראלים והיינו ע"כ דגרי אמת הם לכן כ' מהרש"א דלמאן דפליג אר"מ וס"ל דלא קניס ממילא לפירש"י אפילו אי גרי אריות הן יש להם קנס אלא לר"מ דקניס שלא יטמעו בהם ע"כ קסבר גרי אמת הן ולא הוכיחו אלא דמשנתינו סברה ג"כ דגרי אמת הן דהא מוקמינן לה כר"מ. ומ"ש מהרש"א מאן דפליג התם אר"מ אין כוונתו ת"ק דהתם דת"ק דהתם ג"כ ס"ל דקניס כמ"ש התו' שם ד"ה ה"נ אלא כוונתו דאיכא תנאי בעלמא דפליגי אר"מ ות"ק דהתם וס"ל דלא קנסינן:

שם והא דלא תנא מצרי ואדומי וכו'. עיין במהרש"א עד משום דיש מצרי ואדומי וכו' ור"ל שגם אחר התירן נקראו מצרי ואדומי לכן בלשון מצרי ואדומי משמע גם אחר ג' דורות אבל נדה אחר טהרתה לא נקראת נדה וממילא לשון נדה לא משמע אלא קודם שתטהר וכן אחות אשה לא משמע אלא כל זמן שאשתו קיימת וכן יבמה לשוק:

שם אחזקת אבהתא וכו'. ר"ל דהפסול הוא משום שפחה שנשאת לכותי אבל עבד שנשא כותית כיון דגרי אמת הן קיי"ל דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל בולד כשר כ"כ התו' בב"ק שם ד"ה ועל הכותית ור"ל דלשון נטמעו משמע דעבד נשא כותית ושפחה נשאת לכותי וכאן הפסול הוא משום השפחה ומוקמינן ליה בחזקת האב שהיה כותי:

שם ד"ה ועל אשת אחיו וכו' א"כ אכתי תקשה ליה סיפא וכו'. עיין במהרש"א עד כתנא דברייתא (דף ל"ח ע"ב). וע"ש עוד עד דהך סיפא דבתו' אינו מוכרח דאיירי במפותה ואינו מובן דאי מיירי באנוסה מאי איריא חייבי מיתות ב"ד חייבי כריתות נמי דהא ניתן להצילה בנפשו וכן הקשה בגליון ונ"ל דכוונתו דמוקי לה באוקימתא דשאר אמוראים שם אלא דרישא דחייבי כריתות ניחא ליה לאוקמא במפותה וחייב לכ"ע ובכל ענין אבל סיפא דחייבי מב"ד מוקי לה באנוסה ונקיט חייבי מב"ד דפטור לכ"ע ובכל ענין אבל חייבי כריתות איכא גווני דחייב לקצת תנאים לפי האיקימתות שם. וע"ש עוד עד דאי לעצמה ותוקמא הסיפא ג"כ במפותה ואינו מובן דמאי תלי זה בזה דהא שפיר אפשר לומר דלעצמה ומיירי באנוסה ונ"ל דכוונתו דבאמת דוחק הוא לומר דרישא וסיפא אתיא כתרי תנאי וגם דוחק הוא לאוקמא סיפא באנוסה לר"פ לכן כתבו דאי לעצמה ותדחוק לומר דאתיא כתרי תנאי עכ"פ לא נדחוק גם בזה לומר דסיפא מיירי באנוסה וכ"ש לפי מ"ש דלכן ניחא ליה סיפא באנוסה דמ"מ נקיט חייבי מב"ד דפטור לכ"ע והיינו דקלב"מ לכ"ע אבל כיון דע"כ לא אתיא כמ"ד לאבי' דלדידי' פטור בלא קלב"מ לא מסתבר לאוקמא באנוסה דתקשה אמאי לא נקיט גם חייבי כריתות כיון דע"כ לא אתיא כר"ע:

שם בבא עלי' עד שלא מת ומת. ר"ל דאז היא שלה מ"מ היורשים פטורים משום שהי' קלב"מ. ומ"ש בגליון התו' הבא על בתו אחר שנכנסה לחופה ולא נבעלה הוא תמוה דכיון שנכנסה לחופה אין לה קנס כמ"ש הרמב"ם פ"א מ"ה נערה בתולה ה"ט והול"ל בנתגרשה מן האירוסין וצ"ל דלא ס"ל כהרמב"ם וע"ש בכ"מ. ועיין במהר"ם עד כשנתבגרה כצ"ל:

תוכן העניינים

גנזי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה