גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך
כתובות · דף כח.
ד"ה אלו נאמנים וכו' משמע וכו'. עיין מהרש"א וכוונתו דמכל אינך דקתני במתניתין כגון זה כתב ידי של אבא ושל רבי ושל אחי אע"ג דטעמא הוא משום דקיום שטרות דרבנן כדמפרש בגמרא לא קשה להו מבדיקת חמץ דע"כ לא דמי דהא כאן בעינן אחר עמו וע"כ שאני דבר שבממון מאיסורא וא"כ מהאי טעמא גופא אין נאמנים בקוטנן ולא ק"ל אלא מתרומה דהוי ג"כ איסורא ולא צריך אחר עמו לכן משמע להו דדמי לבדיקת חמץ:
שם ד"ה ודלמא וכו' ונוטל שלא כדין. היינו לפי הס"ד דחולקין תרומה לעבד בלא רבו צריך לומר ועכשיו נשתחרר אבל לפי המסקנא דאין חולקין לעבד בלא רבו אפילו לא נשתחרר נוטל שלא כדין ומ"מ היו יכולין לומר דאוכל שלא כדין וחדא מינייהו נקטו:
שם דבפרק נושאין על האנוסה וכו'. הקשה מהרש"א דמאי משמע ליה וכו' ע"ש ותמהני דבשמעתין ודאי אפשר לפרש איפכא שהיו מעלין לפי שאין חולקין ולכן לא כתבו כדמפרש הכא אלא כדפריך הכא דודאי במסקנא אפשר לפרש גם כאן כמו שפירש"י דאין חולקין לפי שהיו מעלין אבל מקושית המקשן ודלמא עבד כהן הוא ולא הזכיר יוחסין משמע להו דפריך שמא עתה נשתחרר ונוטל ואוכל שלא כדין אבל בפרק נושאין (דף ק' ע"א) מפרש בפירוש דאין חולקין לעבד דלמא אתי לאסוקיה ליוחסין ע"ש שוב מצאתי בפ"י שהקשה כן ע"ש וע"ל (דף כ"ב ע"א) בתו' ד"ה או דלמא ובת"י שם. ונ"ל דדברי התו' אלו שייכים לע"ב אפסקא דשהיה חולק וכו' דכאן לא מיירי מחלוקה בבית הגרנות ולא אסיק אדעתיה כלל הא דאין חולקין: פרק ג: